כלי חמדה דברים קפו

ול"ש לעשות הוראת שעה למגדר מלתא וא"כ יש נפ"מ בזה לדינא ואיך כ' המרש"ל ז"ל דהוי רק בגדר הילכתא למשיחא א"ד ויפה כתבת בזה אמנם דע אהו' יד"נ שבעיקר הענין הזה כבר שב על המדוכה הגאון בעל ברכי יוסף ז"ל בחו"מ סי"ב והאריך בד' המרש"ל הנ"ל והביא כל ד' הפוסקים רו"א המדברים בענין זה אך בכ"ז אין בהמ"ד בלא חידוש לזאת אעתיק לך בזה שני ענינים א' מ"ש בח' לסנהדרין שם וב' מ"ש בת' בקונטרס אגרת בקורת על ס' בשמים ראש ומה שנלענ"ד כעת בענינים אלה ואתה תשמע ותבחר

(א) וזה יצא ראשונה מ"ש בח' סנהדרין שם. לכאו' תמי' אמאי לא אמר ר"י דר"ח ב"ט טעה בארבעה ב' דקחשיב ג' שלא הי' סמוך ד' דד"נ צריך סנהדרין של כ"ג לכן נראה ברור דר"י ידע דר"ח ב"ט הורה הוראת שעה למיגדר מילתא שלא יתרבה זנות בישראל לכן אע"ג דל"ה סמוך ול"ה בסנהדרין יכול להורות הוראת שעה לקנוס וללקות העובר עד"מ אף במה שלא נתחייב עפ"י ד"ת כמבואר לעיל דמ"ו ע"א ברייתא דראב"י אמנם הא דאמר ר"י טעה בתרתי י"ל בשני אופנים א' לדעת הפוסקים דאע"ג דקי"ל דמכין ועונשין להוראת שעה מ"מ להמית לגמרי א"א בהוראת שעה בזה"ז ובאמת לשון הברייתא לעיל מסתבר כדבריהם דעל זה שהמיתו ב"ד מי שרכב על סוס בשבת קתני בברייתא הזמן שהי' בימי יונים, וע"ז שהלקוהו באחד שהטיח את אשתו כו' לא קתני אימת הי' הדבר וצ"ב מה זאת אמנם לדעת הפוסקי' הנ"ל יובן היטב דמלקות יכול להיות גם בזה"ז שבטלו ד"נ וסנהדרין מלשכת הגזית לצורך הורא"ש משא"כ לחייב מיתת ב"ד את מי שאינו חייב עפ"י ד"ת א"א לחייב עפ"י הורא' שעה כיון דגז"ה דאם ליכא כהן ליכא עונש מיתה א"כ לא עדיף הוראת שעה ממי שנתחייב מיתה בדין גמור ולכן בזה דהמיתו מבואר דהי' בזמן בית שני דהי' ד"נ נוהגת אך אפי' לפ"ז הטור ודעימי' דגם בזה"ז יכולין להמית אדם עפ"י הוראת שעה דס"ל דא"ז בגדר אין כהן אין משפט כיון דאינו עפ"י דין אלא למגדר מילתא מ"מ נלענ"ד דסברת ר"י דטעה בתרתי משום דאזל לשיטתו לקמן דס"ל דצדוקים ס"ל דשריפה כפשטא ע"י חבילי זמורות והנה ז"ב וידוע דהצדוקים לא דרשו הך דרשה דבזמן שאין כהן אין משפט ולשיטתם דנין ד"נ אף בזה"ז א"כ אם לא הי' באמת ר"ח ב"ט טועה בזה והי' יודע שהדין להיפך בשני דינים אלו ל"ה עושה מעשה באופן כזה למגדר מילתא דזנות במה שיתאמת בעיני המון דעת הצדיקים דזה יותר מכשיל מזנות והו"ל להמיתה במיתה אחרת לא בשרפה א"ו דטעה בתרתי וז"ב לענ"ד ובאמת הכא לא היתה חייבת מיתה עפ"י הדין בשום אופן שבעולם דהוי בלא התראה כאן דידעה שאין דנין ד"נ בזה"ז וגם משום דהוי עדות שאאילה"ז וברור הדבר דדן רק הוראת שעה, אך סכ"ס מוכרח דטעה בתרתי ואין לומר דילמא טעה רק בדר' מתני ועשה שריפה להוראת שעה ז"א דאי הי' יודע שהלכה שאין ד"נ בזה"ז ולא כהצדיקים ל"ה ממית במיתה המחויבת לדעתו דהיינו בשריפה ממש שלא נטעה דנוהגת בזה"ז מדינא שו"ר בת' רבינו יונה שכ' בזה"ל טעה בתרתי ועוד הי' יכול לומר טעות אחרת שלא הי' סמוך וד"נ אינו אלא במומתין ואע"ג דאמרי' ב"ד מכין ועונשים שלא מן התורה ואמרי' לעיל אי ודאי קטל נפשא לכהוני עיני מני' ואמרי' ר"ה קץ ידא משמע דכולי האי לא עבדי אלא מקצת הדין עושין כגון דכחלינהו לעינים ולא לדין בסייף (כרוצח) ואף שאותו שרכב על סוס בשבת דנוהו בסקילה דילמא שאני רבנן דבימי יוונים שמשם יוצאה תורה לכל ישראל (הכוונה דהי' לשכת הגזית וסנהדרי גדולה) א"נ בת כהן שזינתה ל"ש עכ"ל רבינו יונה הרי שבקיצור דה"ק הרגיש בזה דנראה מדקדוק לשון הברייתא דבחויב מיתה נקט דהמעשה הי' בימי יוונים משום דהי' סנהדרי גדולה בלשכת הגזית אמנם בזה"ז א"א לדון חיוב מיתה אף להוראת שעה אמנם בת' ב' שכ' א"נ ב"כ שזינתה לא שכיח, נראה דס"ל דדנין גם דיני מיתה בזה"ז להוראת שעה רק