כלי חמדה דברים קפד

דא"נ דאינו מותרין אלא לבעלים א"כ תרומה יש להם אוכלים יותר משלמים וא"כ ק"ו דר"ש פריכא הוא דמה בכך דמותר לזרים כיון דאינו מותר אלא לבעלים משא"כ תרומה מותר לכל הכהנים שבעולם ולכאו' הוא סתירה מבוארת לשיטת המאירי והק"א אמנם לאחר העיון נראה דאין סתירה מכאן ונקדים מה דק' טובא לכאו' דהרי מבואר במתני' דמע"ש הנ"ל דר"ש הק' לחכמים דמה אם הוקל בזבחי שלמים שבא לידי נותר מכ"ש תרומה וע"ז השיבו חכמים דתרומה אסור לזרים מבואר ממתני' הנ"ל דחכמים ס"ל דזה דממעט אנשים הוי יותר ממעט באכילה ממיעט זמן ולכן נהי דמותר לקנות ממעות מע"ש שלמים דא"נ אלא לשני ימים ולילה אחד מ"מ אסור לקנות מהם תרומה וא"כ אמאי בפסחים לא אמרי' בגמ' ממעט באכילה משום דפסח א"נ אלא למניו משא"כ שלמים נאכל לכל אדם ונקט מיעט דזמן והוא קושי' גדולה לכן נראה דבאמת מיעוט דזמן הוא מיעט יותר ממה שממעט אנשים והא דאמרי' במשנה דמע"ש דס"ל לחכמים דא"ר משלמים לתרומה כיון דתרומה אסורה לזרים הכוונה כיון דסתם מביאי מע"ש המה זרים ולא כהנים דא"ל שדות וכרמים והנה ברמב"ן ז"ל בס' המצית בהשמטות לח' העשין שלא זכר הר"מ ז"ל מבואר מדה"ק דמצות אכילת מע"ש הוא רק לבעלים אבל אחרים נהי דמותרין ג"כ לאכול אבל מצוה ליכא ומעתה שפיר אמרי' חכמים דמזה דנקל בזבחי שלמים א"ר לתרומה דבשלמים כיון דמותר לזרים אין מפקיע אותו ממצות אכילתו משא"כ תרומה דאסור לזרים הרי מבטל את הבעלים ממצות אכילת מע"ש, ומעתה ז"ד מע"ש ותרומה משא"כ בשלמים ופסח דב"כ וב"כ יאכלו אותם הבעלים נהי דבפסח ממעט אנשים אחרים ז"א בגדר ממעט באכילה ולכן נקט מועט דזמן ולפי"ז שפיר י"ל גם שלמים אינו מותרין אלא לבעלים ומ"מ תרומה אסור לקנות בכסף מעשר כיון דמבטל מצות אכילת מע"ש ול"ק ממתני' דמע"ש על המאירי וכן א"ר מסוגי' דפסחים לשיטת המאירי ודו"ק היטב ובכל זה הארכנו בזה להראות פנים לכל צד לפי מיעוט ידיעתי אמנם האמת יורה דרכו שמסתימת הש"ס והראשונים נראה מבואר דשלמים מותרין לכל אדם ואין חילוק בין בעלים לאחרים אלא לענין מצוה דעל הבעלים מצוה באכילת קדשים וא"כ דברינו שכתבנו בדקדוקי המקראות בין נותר דפסח לנותר דשלמים הם נכונים ואין מזה ראיה לשיטת המזרחי: ודע שנלע"ד דלאו דוקא במותיר הבשר י"ל דכל ישראל נכללו באזהרת הלאו רק אפי' בנותר אומרין דאין ביד ישראל להקטירם דהוא עבודה שפסולה בזר וכן מצאתי להחינוך בלאו דלא ילין חלב חגי שכ' כן דאזהרה זו רק בכהנים מ"מ לפמ"ש התוס' דאע"ג דקיי"ל דכהנים הם שליחא דרחמנא מ"מ שלוחא דידן ג"כ הם וכיון שכן כל העבודו' שעושין הכהנים ה"ה בשליחות שלנו ג"כ א"כ הו"ל כאילו אנחנו בעצמנו מקטירין את האימורין על המזבח: פרשת שופטים

א) שופטים ושוטרים וגו' כ' הרמב"ם ז"ל צוה בתורה עד האלהים יבוא דבר שניהם וגו' וכו' ונראה מזה שחייבין למנות סנהדרין בחו"ל ולא בכל עיר ועיר בא"י אלא פלכים פלכים א"כ המצוה הזאת נוהגת בכל זמן בדיני ממונות "ובדברים הנידונין בחו"ל" אבל בזה"ז לאחר שבטלה הסמיכה כאן שכל המשפטים בטלים מה"ת דכתיב לפניהם ולא לפני הדיוטות ואנן הדיוטות אנן "ואין דיינין בחו"ל" אלא תקנה דשלוחת עבדינן אין אנו חייבין במצות מנוי השופטים מה"ת כלל עכ"ל הרמב"ן ז"ל והנה הרבה