כלי חמדה דברים קפב

משא"כ בשלמים דנאכלין לכ"א א"כ נראה פשוט דאם אין הבעלים רוצים לאכול את השלמים ויניחו אותם שיבואו לידי נותר מותר לישראל לאכלם שלא יבואו לידי נותר א"כ נראה שכולל גם הוא בהלאו כיון דיש לו עצה כנ"ל ולכן גם העשה מוטלת על כל ישראל ולא על הבעלים דוקא הן אמת שראיתי בחי' המאירי סוכה הנדמ"ח בדי"א בהא דאמרי' בגמ' כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל ש"ש על הסוכה שכ' דשלמים אינן מותרין באכילה אלא לבעלים וכן מבואר בח' המאירי פסחים דנ"ט בהא דמקשינן בגמ' במחו"כ דשאר ימות השנה שדוחה עשה דהשלמה דמה אולמא האי עשה מהאי עשה כתב המאירי דז"ד ביום הראשון להקרבת שלמים אבל ביום שני כיון דאי לא אכל היום יבואו לידי נותר דוחה עשה דהשלמה וע"כ דאסורין באכילה לאדם אחר דאל"כ הא איכא עצה להאכילם לישראל אחר ולא יבואו לידי נותר אבל באמת הד' תמוהין כמו שתמה בזה כבוד ידי"נ הרה"ג המגי' בריש סוכה, ואם אמנם עיקר ראייתו מהא דמבואר במשנה דנאכלין לכל אדם אין ראוי דהרי מבואר ברש"י ז"ל ורע"ב דהך נאכלין לכל אדם היינו לזרים וקמ"ל דל"צ כהונה אבל אה"נ דצריך בכלים דוקא אך לדינא בודאי הדין אמת דמותר לכל ישראל ול"צ בעלים דוקא ולזה העירני חתני הרב מפיענטשנאו שיחי' דהרי מבואר בספרי ומובא לעיל ברש"י ז"ל בקרא והלוי אשר בשעריך אם אין לך לתת לו מחלקו כגון מעש"ר תן לו מ"ע א"ל מ"ע הזמינהו על שלמים עכ"ל הרי מבואר דמותר אפי' לאחרים שאינם בעלים דאל"כ איך מותר להזמין הלוי על שלמים וכן מבואר עוד בספרי בפ' מע"ש עי"ש וי"ל דל"ק על המאירי ז"ל דבספרי הגירסא תן לו שלמים וי"ל דהפשוט הוא שיתן לו שלמים מחיים דאם אמרי' קק"ל מ"ב יכול ליתן אותם מחיים לחבירו והוי הוא הבעלים ושפיר יכול הוא לאוכלם אמנם מרש"י ז"ל מבואר דהפי' דיכול להאכילו משלמים לאחר שחיטה וזריקה וא"כ מבואר דמותר אפי' לאחרים איברא די"ל קצת כיון דמזמין אותו על שלחנו הו"ל כאילו הי' מאנשי ביתו ובפרט דחז"ל אמרו ויהי' עניים ב"ב והכא אמרה התוה"ק בכמה מצות ואזהרה שלא לעזוב את הלוי ולהאכיל אותו הו"ל מב"ב והו"ל ואכלת אתה וביתך ויש להעמיד זה בכוונת רש"י ז"ל דמשנה מלשון הספרי דבא להורות זה דרק להזמינו על שלחנו מותר מטעם הנ"ל אמנם יותר נראה בכוונת רש"י ז"ל בפשטות דשלמים נאכלין לכל והא דמשנה רש"י ז"ל מלשון הספרי היינו משום דהי' קשה לו דלאחר זריקת הדם ה"ה של גבוה ול"ש בזה נתינה אפי' למ"ד קק"ל מ"ב לכן פי' רש"י ז"ל דאין הכונה בגדר נתינה דאינו שלו כנ"ל רק להזמינו על שלחנו וכן מבואר בתוס' מנחות דס"א ע"ב בד"ה בישראל אבל לא כאחרים שהביאו דברי התו"כ שאין לדמות תנופה בקרבן עכו"ם לסמיכה כיון דתנופה אינו בבעלים אלא בכהנים וכתבו בתוס' בזה"ל וכיון שיש חנופה שלא בבעלים יש לנו לחלק ולהוציאו קרבן עכו"ם לגמרי מדין תנופה שאין חו"ש שלהם חלוק משאר הבשר שהכל לכהנים כו' וק"ק כו' ועוד דתני דכל שלמי הערלים לכהנים משום דערל אסור בקדשים מ"מ אי בעי יהיב לי' לישראל דשאר בשר לישראל בר מחו"ש דאסור הרי מבואר מד' התוס' דבשר שלמים מותר לכל ישראל ול"ד לבעלים שו"ר להג' בעל קרן אורה ז"ל הובא בשם בעל קרבן אהרן שס"ל באמת שאסור לישראל לבד אם יהיב לי' הנכרי ע"מ שיתכפר בו ישראל והוא ז"ל תמה עליו מנ"ל זה עי"ש וכנ' מד' הג' בעל קרן אורה הי' ס"ל בדעת הק"א דס"ל לחלק בין קרבן ישראל דמותר לכל ובין קרבן עכו"ם דמותר דוקא לכהנים אמנם לענ"ד נראה ברור דהק"א אזיל בשיטת המאירי דס"ל דשלמים אינו מותרין לישראל כ"א לבעלים ולכן בב"נ דבעלי' אסורין בשלמים הכל לכהנים למ"ד דעכו"ם מקריבין שלמים וישראל אסור בהו וזה מוכרח בדעת הק"א למי שמעי' בדבריו ז"ל אך באמת הדבר תמוה ונגד רש"י ותוס' כנ"ל ובאמת בתו"כ פ' צו פ"ט פ' ז' בקרא דכל