כלי חמדה דברים קפ

האחרונים תמהו עליו מסגי' הנ"ל דמבואר דלר"ל ח"ש מותר מה"ת בנבילה אמנם הרי המקראות עצמן צווחין שנבילה וטריפה אסור לגמרי לישראל לכן לולא דמסתפינא הייתי אומר דיש שני מיני נבילות וטריפות נבילה האמורה בתירה הוא שנתנבלה ולא נשחטה כלל נבילה זו מלבד הלאו דנבילה הוא גם בכלל העשה דשאינו זבוח אמנם הלל"מ דבא להוסיף ה' הלכות שחיטה נהי דהלל"מ בא לפרש הקרא דוזבחת כאשר צויתיך ואם אינו שוחט כן אינו כאשר צויתיך בע"פ אמנם בכלל וזבחת הוא כיון דשחט בסכין במקום שחיטה ועי' ברש"י חולין ד' כ"ז מ"א ועי' ברש"י חולין ד' כ"ז ע"א דדרסה הוי מפורש בהדי' שאינו בגדר שחיטה אבל שאר הלכות שחיטה דהוי רק הלל"מ נהי דאינם בכלל אשר צויתיך אבל בגדר אינו זבוח דקרא אינם ואע"ג דלפי האמת ה"ה בכלל נבילה גמורה כיון דבאה הלל"מ בע"פ לזבוח דוקא בה' הלכות שחיטה וא"ל השחיטה אינו מתיר וא"כ ממילא א"י מידי אבמה"ח עד שתמות וא"כ ממילא הוי נבילה גמורה אבל עכ"פ בעשה דאינו זבוח אינו כיון דהוי רק הלל"מ אינו בגדר עשה מפורשת וה"ה טריפה כ"כ הר"מ ז"ל שטריפה האמורה בתורה שהיא ע"י דריסה אמנם שאר הטריפות הם הלל"מ שכל שאינו חי' טריפה הוא ואינו בכלל טריפות דקרא ומעתה אומר אני שנבילה וטריפה המפורשים בתוה"ק כ"ע מודים דאסורין לישראל אף בכ"ש וא"ל עצה אלא או למכור לנכרי או ליתן לכלב והטעם בזה דנבילה אסור בכ"ש מצד עשה דשאינו זבוח וטריפה אסור בכ"ש משום דיש בו סכנה ל"ש לומר דאינו אסור אלא בכזית אמנם שאר נבילות וטריפות דהם הלל"מ דהם בכלל נבילות וטריפות דבזה ליכא בנבילה עשה דשא"ז ובטריפה ליכא סכנה ובזה פליגי ריו"ח ור"ל אי ח"ש אסור מה"ת ותלי' בפלוגתתם בחלב אי דרשינן כל חלב לאסור ח"ש ומעתה מה מאוד יונעם לפרש לשיטתו הקרא דחלב נבילה וטריפה יעשה לכל מלאכה הינו דאינו מטמא משום נבילה אבל איסור נבילה וטריפה חל על איסור חלב ונפ"מ מזה דאכול לא תאכלוהו אפי' ע"י פחות מכשיעור כיון דנו"ט חל על איסור חלב ממילא אסור אפי' בכ"ש ויודע אני מה שיש לגמגם בזה במש"כ לחלק בין נבילה דהוא המפורשת ובין נבילה דהו מהלל"מ אמנם לענ"ד נכון הוא לאחר העיון

ח) (ט"ז ד') ולא יראה לך שאור בכל גבלך ז"ל הרמב"ן ז"ל ובארו במצות השאור שלא יראה בכל גבולך כי מתחילה אמר לא ימצא בבתיכם עכ"ל ולכאו' תמו' מאד הא מבואר להדי' בפ' בא ולא יראה לך שאור בכל גבולך עי"ש, ומה שנלענ"ד בדעת הרמב"ן ז"ל דהנה רש"י ז"ל בפסחים ד"ה ע"ב ד"ה לפי שנאמר לא יראה לך כתב בזה"ל אבל אתה רואה בגבולין של אחרים כגון עכו"ם עכ"ל מבואר מזה דרש"י ז"ל ס"ל דהא דממעט דאתה רואה בגבולין של אחרים היינו רק בגבול עכו"ם אבל בגבול ישראל חבירו אף אם החמץ ג"כ של חבירו אסור לראותו וזה תימה רבה דלפי"ז ישראל מוזהר בב"י גם על חמץ של חבירו אף אם הוא גם ברשות חבירו וזה חידש גדול אמנם עתה אני רואה שכן באמת דעת רש"י ז"ל ועי' בס' בית יהודא מצוה י"א בשם הבית מאיר שגם לדבריו ז"ל נראה שדעת רש"י ז"ל כן הוא והענין נראה משום דישראל נתערבו כל אחד עבור חבירו א"כ הו"ל כולם כאחד ולזאת מוטל על כל אחד מישראל שלא ימצא חמץ בבית חבירו ועפי"ז מובן היטב מה דמתחילה כשאמר הקב"ה למ"ר ע"ה בפ' החודש הזה לכם אמר רק שאור לא ימצא בבתיכם ולא הזכיר גבולך כי קודם שנכנסו ישראל בברית וערבות באמת אין עובר כ"א כל אחד על שלו אמנם בפ' והי' כי יביאך שאמר מרע"ה לישראל שפיר אמר להם ולא יראה לך שאור בכל גבולך כי אחר שנכנסו לארץ ונעשו ערבים זל"ז שפיר עובר גם על של ישראל חבירו, והנה המר"ל ז"ל כתב דעיקר ערבות הוא בא"י שארץ ישראל מיוחדת רק לישראל לכן עושית את כל ישראל כאיש אחד לכן לא נתערבו עד שעברו את הירדן