כלי חמדה דברים קעט

גם אליבא דב"ה והיינו משום דלמ"ד טריפה א"ח בבהמה הוי כמתה אמנם בדגים יש לעי' כיון דאין במינו שחיטה ל"ח כמתה אך לכאו' צריך מובן דמה בכך דאין במינו שחיטה הא אדרבה היכי דיש במינן שחוטה ומהני שחיטה לטהר מיד"נ עכ"פ לענין טומאה לכ"ע א"כ י"ל דאינו עומד למות רק לשחיטה משא"כ היכא דליכא שחיטה א"כ עומד למות בבירור וא"כ כיון דאמרינן כל העומד אמאי לא יהי' כמתה וראיתי בפי' רבינו גרשון מאור הגולה ז"ל שנדפס בש"ס ווילנא שכ' בזה"ל א"ד אפי' למ"ד טריפה א"ח כלומר ה"מ בהמה שנולדה בה סמני טריפות לאו חשוב בגדר חי' דאינה ראוי' לשחיטה וכיון דא"ר לשחיטה חשובה מתה אבל דגים אינן חשובין מתין עד שימותו עכ"ל ומה שנראה להסביר דה"ק דלכאו' אא"ל דטריפה הוי כמתה משום דעומד למות דא"כ גם כשירה יהי' כמתה כיון דסוף כל סוף עומדת למות אך ז"א שכבר אמרו חז"ל סוף אדם למיתה וסוף בהמה לשחיטה א"כ אם אינה טריפה סופה לשחיטה ולא למיתה אבל כיון שנעשית טריפה ובשחיטה אינה מתירה באכילה אם אמרינן דהוי כמתה משא"כ בדגים כיון דטריפה אינה מגרע כלל את הדגים שיהי' אסורין באכילה א"כ ל"ש לומר בדגים כיון דסופן למיתה הוי כמתה דא"כ גם כ"ז שלא נטרפה י"ל כן כיון דסוף כל סוף תמית לכן ל"ש לומר כל העומד אלא בבהמה כנלענ"ד ביאור הסוגיא ומעתה באדם ג"כ ל"ש לומר בטריפה כל העומד ויהי' חשוב כמת כיון דזה שנעשה טריפה אינו נפ"מ כלל א"כ א"נ בטריפה כל העומד נימא בכל אדם כל העומד וא"כ נסתרו דברינו בביאור ד' המרדכי ז"ל איברא דלקושטא דמילתא י"ל דאדם שאני כיון דהורג את הטריפה פטור א"כ חזינן דעל ידי זה שנטרף נשתנה לגמרי שההורגו פטור לכן אמרינן כל העומד ויש להסביר יותר דשום אדם כ"ז שהוא בבריאות השלימות כמות שהוא אינו סופו למות דאם ימות יתהוה איזה שינוי בגופו וצ"ע בכ"ז עכ"פ נתבאר מד' הר"מ ז"ל בה' טומאת אוכלין הנ"ל ג"כ דלמ"ד טריפה א"ח הוי בבהמה כמתה וזה כפי שיטתו דכל טריפה הוי בגדר נבילה כנ"ל ודע דמסגיא זו אני מתקשה על שיטת רבינו סעדי' גאון ז"ל דס"ל דהא דאמרינן בש"ס דדגים באסיפה סגי להו דעכ"פ אסיפה בעי מהמים כשהם חיים וכשמתים במים אסורין באכילה ואסיפה הוי במקום שחיטה וא"כ אמאי מבעי' בגמ' לענין טומאת אוכלין אמאי לא מבעי' לגמ' אם נולדו סימני טריפה בדגים בעודם במים אם ניתרין ע"י אספיתן דאם הוי כמתה אינן ניתרין באסיפתן מהמים ומלבד זה יקשה הא גם בדגים יש במינם שחיטה דהיינו אסיפה וזה במקום שחיטה וכמבואר בירושלמי דצד דגים חייב משום קוצר כיון דמבדילן מחיותן ומה"ט ס"ל לב"ש דמטמאין מיד טו"א ואם נטרפו א"נ דכמתה דמי' ואינן נתרין באסיפתן מהמים א"כ שוב צריך להיות דינם כבהמה ויש לעי' בזה ואכמ"ל

(ד) ולא אמנע מלהעלות על הכתב מה שנראה להעיר בדבר חדש מאוד דהנה קשה לי טובא בסגית הש"ס דיומא ר"פ יוה"כ ושבועות סוגיא דכולל דמבואר דלר"ל ח"ש מותר מה"ת בנבילות וטריפות ואני תמה על עצמי איך אפ"ל כן הא מבואר בתוה"ק בטריפה לכלב תשליכון אותו ובנבילה נתינה לגר ומכירה לנכרי נראה מבואר להדיא דלדידי' אסור ולמ"ל היתר אכילה ואיך נוכל לומר דמותר לישראל פחות פחות מכדי א"פ ובפרט לפמ"ש הפרמ"ג דאכילת רשות אינו דוקא כזית וכולל כ"ש א"כ בנבילה דכתיב בתוה"ק לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה נראה דישראל אינו בכלל ואכלה וא"כ ממילא ממעט גם ח"ש וביותר קשה לפמ"ש הרמב"ן ז"ל בפ' ראה דאיסור אכילת טריפה אינו משום תועבה אלא משום ארס שאכל האוכל מבהמה זו להסתכן בזה עיי"ש וא"כ איך נוכל לומר דאינו אסור אלא כזית וגם הפ"מ עצמו העיר דנבלה יהי' אסור ח"ש משום עשה דשאינו זבוח דהוא אף בכ"ש כיון דכתיב וזבחת ואכלת דהוא אכילת רשות אך