כלי חמדה דברים יז

שאני בורח מלמנותן להיותן בלתי אמתיות וכו' אין זאת הסיבה אבל הסיבה כי כל מה שיוציא אדם ענפים מן השרשים וכו' אפי' הי' המוציא משה בעצמו אין ראוי למנותם עכ"ל וכאן דקדק רבינו ז"ל לכתוב דרק התקנות של הנביאים שאחרי משה רבינו הם דרבנן הלא דבר הוא ומה שנלענ"ד בדעת הר"מ ז"ל ונקדים לבאר ד' הר"מ ז"ל בפ"ב מה' ממרים ה"ט שכ' בזה"ל הואיל ויש לב"ד לגזור ולאסור דבר המותר ויעמוד איסורו לדורות וכו' מה זה שהזהירה התורה לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו שלא להוסיף עד"ת ולא לגרוע מהן ולקבוע הד' לעולם שהוא מן התורה בין בתורה שבכתב ובין בתורה שבע"פ עיי"ש היטב הדוגמא מבשר עוף בחלב ועי' בראב"ד ז"ל בהשגות שכ' בזה"ל כל אלה ישא רוח שכל דבר שגזרו עליו ועשאהו למשמרת של תורה אין בו משום ל"ת אפי' קבעוהו לדורות ועשאהו כשל תורה עכ"ל ובכ"מ תמה עליו בזה"ל וכי רבינו אינו אומר כן שהוא משיג עליו שהרי בשר עוף בחלב שהביא רבינו לדמיון ודאי של עולם אסור וגם בתחילת דבריו כתב כן בפירוש הואיל ויש רשות לב"ד לגזור ולאסור דבר המותר ויעמוד איסורו לדורות עכ"ל ואם אמנם כי אינו כדאי להרהר אחרי דברי מרן הכ"מ ז"ל מ"מ האמת יורה דרכו שהר"מ והראב"ד ז"ל פליגי בזה והוא שורש גדול בתורה שדעת רבינו הר"מ ז"ל דחכמים אין להם לאסור איסור לקבעו לדורות עולם שאם הם קובעים אותו לדורות הוי בגדר ב"ת דהר"מ ז"ל לשיטתו דכל דרבנן הוי דאורייתא מצד לא תסיר א"כ כשאוסרים איסור לדורות הרי ממילא נעשה מזה איסור תורה לדורות מצד ל"ת וא"כ שוב הוי בגדר ב"ת רק הם יכולים לאסור סתם מצד גזירה ויאמרו שזה אנו אוסרים מצד גזירה ואם יעמוד לדורות לית לן בה כיון דהם לא קבעו לדורות ואפשר שתתבטל אם לא תתפשט ברוב ישראל עיין היטב בד' רבינו ז"ל שם ה' ו' ז' ועיי"ש בכ"מ ה"ד שכ' שנראה מדעת הר"מ ז"ל שאפי' נתפשטה בתחילה כיון שעכשיו אין רוב ישראל נוהגין בה מתירין אותו והארכנו בבירור ענין זה בתשובה להרב מקיעלץ נ"י ואכמ"ל ובזה תבין היטב בכל דקדוק הלשון בר"מ ז"ל וע"ז משיג הראב"ד ז"ל דאינו כן דאפי' אם אסרו חכמים בהחלט לדורת עולם ולא הי' יכול להתבטל בשום פנים כיון דלסייג עשאהו אינו בגדר ב"ת וז"ב ואמת בדעת הר"מ והראב"ד ז"ל ומעתה יוצא לנו מזה שההבדל בין דאורייתא ודרבנן לדעת הר"מ ז"ל דבדאורייתא הוא נצחיות ואי אפשר להתבטל משא"כ תקנת חכמים יכולה להתבטל ובפרט מה שאינו משום סייג בלא"ה יכולה להתבטל ע"י ב"ד הגדולים בחכמה ומנין מן הראשונים ומעתה נראה דזה דווקא בתקנת הנביאים שאחרי מרע"ה שאחר חתימת התוה"ק שנאמר ל"ת ול"ת לא הי' יכולים לתקן שיקבע לעולם דא"כ יהי' בכלל בל תוסיף ולכן ממילא המה רק דרבנן משא"כ תקנת מרע"ה בעצמו בודאי שקבע אותם לעולם דכל זמן שלא נחתמה תורה ל"ש לאו דב"ת ומלבד זה תקנת משה רבינו הוא ממילא לעולם כיון דא"א להתבטל שא"א שיהי' ב"ד הגדול ממנו בחכמה ובמנין ועי' בפ' בלק מ"ש בשם הג' המקובל מוהר"ן שפירא ז"ל שכ' ג"כ דתקנת מרע"ה א"א להתבטל ולכן הר"מ ז"ל לשיטתו דס"ל דאיסור דרבנן הוי בכלל לא תסיר שפיר מדקדק בלשונו דדוקא תקנת נביאים שאחר מרע"ה הם מדרבנן אבל של משה רבינו הם של תורה ממש אמנם הרמב"ן ז"ל לשיטתו דס"ל דדרבנן אינו נכלל בכלל ל"ת שפיר כתב גם על תקנת מרע"ה שהמה רק דרבנן שמה שעשה מכח תקנה אין בו אותו חומר של תורה

ועפ"ז אשכחנא פיתרא לד' רש"י ותוס' תענית כ"ח בהא דאמרינן בגמ'