כלי חמדה דברים קעח

(ג) בספרי לא תאכלו כל נבילה אין לי אלא נבילה טרפה מנין ת"ל נבילה כל נבילה עכ"ל וכ' בספרי דבי רב דכל בא לרבות לאיסור אכילה שאר מיני טריפות שסופן למות אפי' אם אינן מחמת דרוסה ואע"ג דאמרינן דשאר טריפות המה רק הלל"מ היינו דהלל"מ מגלה מה הן הפרטים שסופן למות וממילא אסורין מהרבוי' דכל אתד"ק אך לכאו' צריך עיון דאיך אפ"ל דטריפה הוא בכלל נבילה הא שחיטתו מטהרתו מידי נבילה וא"כ איך אפשר לרבות בכל דנבילה טריפה אמנם י"ל עפ"מ שהקשיתי במק"א לר"ש דס"ל כל העומד א"כ מסוכנת אמאי תהי' מותרת באכילה נימא כל העומד למות כמתה דמי' והוי נבילה ואין שחיטה מועלת בה הן אמת דלענין טומאה כ"כ התב"ש דל"ש לומר כל העומד דהתוה"ק גילתה בהדי' דאינו מטמא מקודם שתמות וילפינן לה מקרא ולכן גם נקיבת הושט דהוי נבילה מחיים מ"מ אינו מטמא מחיים משא"כ לענין איסור קשה כנ"ל נימא כל העומד אך ז"א כיון דמסוכנת אם תשחט תהי' מותרת באכילה א"כ הרי עומדת לשחוט וממילא מותרת כיון דאינה עומדת למות ומעתה ז"ד מסוכנת אבל טריפה שסופה למות ואין השחיטה מתרת אותה באכילה א"כ נראה דאינה עומדת לשחיטה כלל דבשביל זה שלא תטמא טומאת נבילות אינה עומדת לשחוט כיון דסוף כל סוף אסורה באכילה וא"כ שפיר י"ל דהוא בגדר נבילה וא"ש הספרי דהוא ר"ש ולשיטתו אזיל דס"ל כל העומד שפיר מרבה מכל דנבילה דגם טריפה הוי בגדר נבילה ומתורץ בזה מה שהקשה הג' בספרי דבי רב על הר"מ ז"ל שנראה דלא ס"ל כהספרי הנ"ל ולהנ"ל א"ש דלדידן דלא קיי"ל כל העומד לא מרבינן מכל נבילה טריפה אך זה רק לפלפולא אמנם בעיקר הדבר תמהני על הג' בעל ספרי דבי רב ז"ל שלא הרגיש שגם הר"מ ז"ל ס"ל דטריפה היא בכלל נבילה דהרי מבואר בר"מ ז"ל פ"ד מה' מאכלות אסורות דאע"ג דכל איסורין שבתורה אין מצטרפין זע"ז נבילה וטריפה מצטרפין זע"ז וא"כ ע"כ דס"ל להר"מ ז"ל דנבילה וטריפה איסור אחד הוא וברור לדעתי שמקורן של ד' הר"מ ז"ל מספרי הנ"ל ויש להסביר הדברים עפמ"ש הג' חת"ס ז"ל בת' חיו"ד ס' דנהי דלא קיי"ל כר"ש בהא דכל העומד ה"ד היכא דמחוסר מעשה אבל מידי דבא ממילא יסופו להיות כן גם לדידן אמרינן כל העומד ובת' שכתבתי להרב מטורעק נ"י בענין פצ"ד תקנתי דבריו ודחיתי את דברי ידידי הגאון בעל חלקת יואב שיחי' שהאריך לדחות דבריו [וכעת מצאתי לכבוד מרנא הגאון הקדוש זצלה"ה בס' אבני נזר יו"ד סי' שכ' ג"כ כד' הח"ס הנ"ל וג"כ העיר בזה לענין טריפה עיי"ש] וא"כ בטריפה כשאנו דנין לענין איסור אכילה שפיר אמרינן דאין השחיטה מתירו לענין אכילה והוה לענין אכילה כנחירה וראיתי להאחרונים שהערו בזה סברת הש"ס דב"פ ב' ט' שנמצא במעי אם טריפה אינו מותר בשחיטת אמו אשר אינו מובן לכאו' ועי' מ"ש בזה לעיל בפ' אמור אות עיי"ש היטב אמנם להנ"ל מובן היטב כיון דהאם טריפה אין השחיטה מתיר את האם אלא הוי כנחירה וממילא גם הולד אינו מותר בשחיטה ויפה הביא הג' בעל צפנת פענח שי' בד' הר"מ ז"ל כאן ד' רש"י פסחים ד' כ"ה ע"א ד"ה מנבילה שנראה מדה"ק דשחיטת טריפה אין השחיטה מועלת כלל לענין אכילה דאל"כ איכא נ"מ בין נבילה לטריפה והבן, ונראה שזה דעת המרדכי דס"ל דחובל אביו טריפה א"ח מיתה משום דטריפה א"ח דלכאו' אינו מובן ונראה דס"ל דהוא מטעם כל העומד כיון דהוי ממילא וכיון דהוי כמת ומכה לאחר מיתה פטור ויש להעיר בזה מחולין ד' ע"ה ע"א נולדו בדגים מיני טריפה מה תבעי' למ"ד טריפה חי' וכו' תבעי' למ"ד טריפה א"ח וכו' דגים אין במינם שחיטה והנה רש"י ז"ל פי' דאבעית הגמ' אליבא דר"ע דס"ל משעה שא"י לחיות אבל לב"ה דס"ל עד שימות פשיטא דטריפה אינו מטמא טו"א אמנם הר"מ ז"ל פ"ב מטומאת אוכלין ה"ו מפרש דאבעית הגמ'