כלי חמדה דברים קעז

מקודם האיסור דנבילה ונתינה לגר ומכירה לנכרי כיון דנבילה דבמדבר הי' מתה מאלי' ובזה היו מוזהרין גם ב"נ מקודם מתן תורה לא רצתה התורה להתיר בפירוש עתה לב"נ כיון שקבלו ע"ע האיסור הנ"ל לזאת רק במשנה תורה כשנצטוו ישראל על הזביחה בחולין ונאסר להם כל בשר נבילה לבד בשר שחיטה כהלכה שפיר אמרה תורה מצות נתינה לגר ומכירה לנכרי וכ"נ דעת הר"א אב"ד ז"ל בשאלתו לר"י בן פלאי' ז"ל המובא באבודרה"ם בדיני ברכת המצות שכ' שמבקש מפתח לידע על איזה מצות מברכין ועל איזה אין מברכין כי אם נאמר אין מברכין על מצ"ע שיש בה אזהרה וכו' והרי שחיטה שאדם מוזהר שלא לאכול נבילה ומברך על' או דלמא דנחירה בעלמא הי' מציל מן הנבילה "מאחר שלא מתה מעצמה" והשחיטה היתה מצוה בפני עצמה באותה שעה שהיתה בשר נחירה מותרת ואעפ"י שעכשיו יש בנחירה משום נבילה כיון שהוקבעה אותה ברכה הוקבעה אותה עכ"ל והנה לכאו' אין דה"ק מובנים כלל דמה בכך דל"צ להתיר האיסור דנבילה את השחיטה דסגי בנחירה בעלמא מ"מ עתה דשחטה הרי השחיטה התירה את האיסור נבילה אמנם נראה שס"ל כדאמרן שגם עתה ששחטה אינה מותרת ע"י השחיטה עד שתמות כיון דל"צ מעשה המתיר כלל אלא שלא תמית מאלי' כאשר מדקדק בדבריו ז"ל דזה הוא ענין הנחירה ולכן גם עתה אין השחיטה מתיר כלל איסור נבילה רק שעשה מצוה שקיים מצ"ע ולכן במדבר הי' ברכה ע"ז אם רצה לקיים מצות שחיטה אף בחולין וס"ל בזה כרש"י ז"ל דהי' יכול לשחוט אף חולין ולא הי' צריך לזבוח שלמים דוקא ולא כדעת הר"מ ז"ל בזה] ולכן גם עתה נשארת הברכה על השחיטה אע"פ שעתה השחיטה מתיר את האיסור נבילה אך באמת עיקר ד' הר"א אב"ד ז"ל לא זכיתי לי בין כיון דאין השחיטה מתיר כלל איזה מצוה יש בשחיטה הלא מהתוה"ק נראה מבואר דמצות שחיטה הוא כשירצה לאכול בשר אמרה תורה דמצוה שיהי' ע"י שחיטה וא"כ היכא דאין השחיטה מתיר כלל מה מצוה יש בשחיטה ואיך הי' שייך ברכה ע"ז במדבר בשעה שבשר נחירה היה מותר ולא היתה השחיטה פועלת כלל להתיר איסור אמה"ח וראיתי בתמים דעים להראב"ד ז"ל ס' קע"ט כתב בשם בעל העיטור בזה"ל והרי שחיטה שיש בה אזהרה לא תאכלו כ"נ ומברכין עליה וא"ת בנחירה בעלמא סגי להוציאו מידי אמה"ח והשחיטה מצוה בפני עצמה הוא "בקדשים" באותה שעה שהיתה בשר נחירה מותרת ואע"פ שיש עכשיו בנחירה משום נבילה מ"מ כבר הוקבעה אותה ברכה זה הטעם אינו כי בשעה שהיתה בשר נחירה מותרת לא היו מברכין על השחיטה אלא בקדשים אבל לא מחולין שהרי היתה בשר נחירה מותר עכ"ל נראה שהי' לפניו ד' הר"א אב"ד ז"ל דלכן מברכין על השחיטה משום דבמדבר דהיתה בשר נחירה מותרת א"כ הא דבקדשי הי' צריך שחיטה לא הי' להתיר איסור נבילה דהרי לענין איסור נבילה סגי נחירה הא דצריך שחיטה בקדשים היינו משום מצוה בפני עצמה דקדשים צריך שחיטה וא"כ בקדשים הי' מברכין על השחיטה לכן גם עתה כשנצטוו בשחיטה גם בחולין ג"כ מברכין עלי' אע"פ דעתה הוא מתיר כיון דכבר הוקבעה ברכה על מצית שחיטה בקדשי' וע"ז השיב כיון דגם אז לא היו מברכין אלא בקדשים אין ללמוד חולין מהם אך לקושטא דמילתא גם זה צע"ג דנראה ברור דבקדשי דהי' צריך שחיטה השחיטה הי' מתיר איסור נבילה דאל"כ הב"מ אסורין כיון דלענין איסור אמה"ח במיתה תלי' מילתא גם הדם הי' אסור משום דם מן החי ועי' בתוס' זבחים שנתעוררו על דם היוצא בתחילת שחיטה משום דם מן החי אך זה רק לרחב"ג אבל לחכמים ליכא בדם כלל איסור חיות ועי' ברש"י סנהדרין נ"ט ע"א וד' המרש"ל ז"ל בחכמת שלמה פסחים ד' כ"ב ע"ב מ"ש בד' רש"י ז"ל ד"ה מה אבר תמוהין ועי' בגליון שם מ"ש לישב קצת ואכמ"ל] ודא בדותא הוא דא"כ האיך קריבין ע"ג המזבח הכלל כי הד' צ"ע ואכמ"ל כי לא באתי בזה אלא לבאר שיטת הר"מ ז"ל בענין זהב