כלי חמדה דברים קעו

דבעכו"ם גם מתה מאלי' מותרת ול"צ נחירה דוקא וא"כ הו"ל לר"מ ז"ל לומר בפשיטות דכ"ז שהי' ישראל במדבר הי' מותרין בנבילה ואין לומר דהר"מ ז"ל ס"ל כתוס' חולין דב"נ צריך ג"כ נחירת סמנים ז"א מתרי טעמי א' שכ"כ בספרי חמדת ישראל דאפילו לפי"ד התוס' היינו דווקא מקודם מתן תורה אבל לאחר מתן תורה כיון דנאמרה ול"נ הרי רק לישראל נאמר א"כ במדבר דלא הוזהרו על נבילה רק מקרא דכל רמש אשר הוא חי' למעט מתה מאלי' א"כ רק ישראל מוזהרין בה ולא עכו"ם ומר"מ ז"ל מבואר דדין אחד להם ב' אי אפשר לומר דהר"מ ז"ל ס"ל דב"נ לאחר מ"ת צריך נחירת סמנים דא"נ כן מנ"ל דלנכרי במיתה תלי' מילתא דהרי דכמו בשחיטת שני הסמנים עדיין היא מפרכס' ה"ה נחירת שני הסמנים וא"כ כמו דבישראל השחיטה כהלכתה הוא המתיר כן בבן נח הנחירה הוא המתיר וא"כ אמאי יהי' מפרכסת אסור לב"נ וכן אבר ובשר הפורשין ממנה כ"ז שהיא מפרכסת אסור לעולם כמו"ש הר"מ ז"ל בפ"ט מה' מלכים וא"נ דב"נ צריך נחירת סמנים אמאי לא נימא דנחירתן זו שחיטתן איברא דזה בודאי א"א לומר דבמדבר הי' מותר לישראל לאכול כל נבילות אף במתה מאלי' דהרי מבואר בתוה"ק פ' ויקרא י"א שהוזהרו על טומאת נבילות וא"כ ע"כ דהי' אסורים בנבילה דטומאת נבילות תלי' באיסור נבילה דמשום הכי הוי נבילה איסור חמור מפני שמטמא כמבואר בזבחים ד' ס"ט ועי' בתוס' יבמות ל"ג ע"ב ד"ה אמר ר"ל והרי למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה אעפ"כ נבילת עוף טהור מטמא בבית הבליעה וטומאה זו בודאי תלי' באיסור אכילה דאם אינו אסור משום נבילה ליכא טומאה וע"כ משום דעכ"פ נחירה צריך לכ"ע כמו"ש התוס' חולין ד' כ' ע"א ד"ה לא אמרן עיי"ש וא"כ נראה דה"ה בבהמה אפי' במדבר שהי' מותר להם בשר נחירה עכ"פ נחירה בסמני' הי' צריך דאל"כ לא משכח"ל נבילה כלל במדבר וזה מפורש בתוה"ק להיפוך אך לפ"ז ו' הר"מ ז"ל תמוהין מאוד שמשום ישראל וב"נ בעודם במדבר לענין אכילת נבילות ואיך יפרנס המקראות הנאמרים בתו"כ לענין נבילה ומה שנלענ"ד בדעת הר"מ ז"ל דפליג על התוספות דסבירא ליה דסתם נחירה הוא בסמנים ולכן צריך בבני נח קודם מתן תורה נחירת סמנים וכן בנע"ט למ"ד א"ש לעוף מה"ת אמנם הר"מ ז"ל דסבירא ליה דדוקא מתה מאליה היה אסור לבני נח קודם מתן תורה מקרא דכל רמש כמבואר בפסיקתא הנ"ל אבל אם הי' ממיתה בכל אופן שהוא הרי הוא מותרת ונחירה לאו דוקא סמנים רק להמיתה בכל אופן שיוכל והכי דייקא לישנא דגמ' חולין ד' ל"ג נכרים דבנחירה סגי להו ובמיתה תלי' מילתא דהיינו שא"צ שחיטה כהלכה וסגי בנחירה ואינו מותרין קודם שתמות הבהמה כיון דליכא בזה שום מתיר רק שאמרה תורה שאסור לאכול אמה"ח ממילא בכל אופן שממיתה ה"ה מותרת אמנם מתה מאלי' אסורה לישראל מדין תורה מצד הלימוד דמכל רמש אשר הוא חי ולב"נ מצד קבלה על עצמן כמבואר בחולין ר"פ גה"נ דהוא מהשלשים מצות ואין מקיימין אלא שלשה שאין אוכלין בשר שמתה מאלי' ואע"ג דלאחר שנתנה תורה נפסקה האזהרה מהם מ"מ הם מקיימין אותה ומעתה אתין ד' הר"מ ז"ל כפשטן דבמדבר ישראל וב"נ דין אחד להם שמותר להם נבילות ע"י נחירה ולא הוזכר סמנים שבאמת א"צ לדידי' נחירה בסמנים כלל הן בב"נ והן בישראל רק דמתה מאלי' אסורה להם ולפ"ז מ"ש הר"מ ז"ל שוחטין או נוחרין רבותא קמ"ל דכמו דבב"נ בשחיטה אינו מתיר מפרכסת ומה שפרשו מהם אסורין להם כמו"ש הר"מ ז"ל פ"ט מה' מלכים ה"ה בישראל השוחט ג"כ אינו מתיר איסור מפרכסת וב"מ אסורין להם דכללא הוא דבמדבר הי' לישראל ולב"נ דין אחד דלא נצטוו על הזביחה ובמית' הי' תלי' ונבילה האמורה בתורה במדבר שהי' אסור באכילה והי' מטמא הי' במתה מאלי' דוקא אבל כשהמיתה בידים מותרת לישראל ומטהר מיד"נ ועפ"ז יובן מה שלא נאמר בתורה