כלי חמדה דברים קעד

משני אלה או דבנקברין לא אמרינן כמכ"ש או דבטומאת נבילות כיון דגם פרורין מצטרפין לכזית להיות מטמאים טומאת נבילות ול"צ גוף אחד דוקא כנראה במשנה דהעור ורוטב ל"ש כתותי מכ"ש וזה מוכרח משור הנסקל דמטמא משום נבילה יהי' איך שיהיה דברי הג' ז"ל בישוב ד' הר"מ ז"ל אין להם מקום והעיקר כמו שכ"ל דהר"מ ז"ל ס"ל באמת דמטהר מיד"נ וראה זה פלא שמצאתי בס' חדושי הש"ס להג' מוהר"י ברלין ז"ל הביא בשם הגרעק"א ז"ל שתמה ג"כ על השמטת הר"מ ז"ל דין זה ועיי"ש שחתר למצא הדין בשור הנסקל ששחטו אם מטהר מיד"נ וכן דעת הר"מ ז"ל בזה ושכח כרגע המשניות דכיסה"ד ואוא"ב ודעת הר"מ ז"ל בזה אמנם בעיקר דעת הר"מ ז"ל מסיק ג"כ כמו"ש דהר"מ ז"ל להלכה ס"ל דמטהר מיד"נ כמו שור הנסקל ששחטו

ז) (י"ד כ"א) לא תאכלו כל נבילה לגר וגו' כי עם קדוש וגו'

(א) כתב החינוך במצוה תע"ב מדיני המצוה מה שאמרו רז"ל שנבלה הראוי לגר קרוי נבילה דיש חיוב באכילתה אבל נבילה שא"ר לגר כלומר נבילה מוסרחת אין חיוב באכילתה ומפני זה האריך הכתוב לומר לגר תתננה ללמד זה דאל"כ א"צ ללמדינו למי נתן מה שיש לנו ואין לומר שבא להתירה בהנאה שכבר כ' במק"א וחלב נבילה וגו' יעשה לכל מלאכה עכ"ל ועי' במנ"ח מה שהעיר עליו מסוגית הש"ס אמנם לענ"ד תמי' מאוד במ"ש דאין לומר שבא להתירה בהנאה דזה נשמע מדכתיב יעשה לכל מלאכה אמאי לא אמר בפשוטו דזה נשמע מדכתיב ומכור לנכרי דמזה נשמע דמותר בהנאה וא"ה למ"ל הקרא דנתינה לגר ונראה מבואר מד"ק דרק מנתינה לגר נשמע היתר הנאה אבל ממכירה לנכרי א"ר דנבילה מותר בהנאה וצ"ב למה וראה זה פלא בלשון הזהר של ראינו הר"מ ז"ל בפ"ח מה' מאכלות אסורות הט"ו שכ' בזה"ל כל מקום שנאמר בתורה ל"ת נ"ח וכו' א' איסור הנאה במשמע עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבלה שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה וכחלב שנאמר בו יעשה לכל מלאכה עכ"ל נראה ג"כ דהיתר הנאה דנבילה נלמוד מנתינה לגר דוקא וצ"ב למה לא נשמע ממכירה לנכרי ומה שנלענ"ד בזה עפמ"ש בס' חמדת ישראל לת' קושית הג' בעל כסא דהרסנא ז"ל שהעיר שעבדים יהי' מותרין בנבלה דהרי בנבלה כתיב כי עם קדוש אתה וגו' ומבואר בגיטין ד' המקדיש עבדו יצא לחירות מ"ט גופו לא קדיש לדמי לא קאמר דלהוי עם קדוש קאמר מבואר מזה דעבד אינו בגדר עם קדוש א"כ הכא בנבילה דמבואר בתוה"ק כי עם קדוש אתה צריך להיות העבד מותר בה והיא הערה גדולה וכתבנו לת' דהרי בתוה"ק מבואר ל"ת כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי כי עם קדוש אתה וגו' ומעתה נראה עפמ"ש הרא"ה ז"ל בס' החינוך דנהי דנבילה מוסרחת מותר לישראל ואינו אסור משום נבילה מ"מ אסור משום בל תשקצו ומעתה י"ל דזה כונת התוה"ק דלגר אשר בשעריך תתננה ואכלה היינו שיהי' ראוי לאכילה דיהי' נתינה חשובה ומזה ילפינן דנבילה הראוי' לגר קרוי נבילה או מכור לנכרי היינו בכל אופן [ולכן לא נאמר בה ואכלה] ושלא תקשה אם אינה ראוי' לאכילה הרי מותר לישראל ג"כ ולמה צריך שימכרנה לנכרי ע"ז סיים הקרא כי עם קדוש אתה וגו' ואין לך לאכול נבילה מוסרחת משום בל תשקצו וזה פירוש נאות מאוד במקרא שאין כי עם קדוש אתה טעם לאיסור נבילה אלא טעם שאין להשהותה עד שתסריח ולאכול אותה בעצמו, ומעתה מדוקדקין מאוד ד' רבינו הר"מ והרא"ה ז"ל שכ' דהיתר הנאה בנבילה אתי' רק מנתינה לגר דנאמר בה ואכלת וע"כ דמיירי בנבילה הראוי' לגר דאסורה באכילה ואעפ"כ החזרה התורה"ק נתינה לגר מוכרח דמותר בהנאה משא"כ ממכירה לנכרי דלא נאמר בו ואכלה א"ר דמותרת בהנאה די"ל דמכירה לנכרי אינו מותר אלא בנבילה מוסרחת דנפיק מכלל נבילה ומותרת באכילה וממילא דמותרת בהנאה ג"כ וכמו"ש המל"מ באוכל שנפסד