כלי חמדה דברים קעג

אמרי' ביבמ' ק"ג היכא דבעינן שיעו' עומד לישר' כמכ"ש ובתוס' שם אפי' אם א"צ שריפה רק קבורה אמרינן כמ"ש ואפי' בדבר שא"צ שיעור לר"ש דס"ל כל העומ' לר"ש הוי כשרו' ועי' במנ' ק"ב דלר"ש נותר ופרה האיך מטמאין הא כשרוף דמי א"כ אף דהרג את הבהמה מ"מ האיך מטמא' הא נבילה מטמ' בכזי' דוקא ונרא' פשוט דלאח' שהורגין נפ"ח שורפין ג"כ ככל שללה או עכ"פ בקבורה ככל איסה"נ ושייך כמכ"ש א"כ אינו מטמא כלל נבילת עהנ"ד ע"כ השמיט הר"מ ז"ל אבעי' זו דהוא דלא כהילכ' דאפי' נהרגה אינו מטמא מכ"ש בנשחטה וסובר הר"מ ז"ל דאפשר ר"ח דאבעי' לי' אינו סובר כר"ש וגם סובר דדוקא גבי מצוה כמכ"ש וכו' ובעזה"י הוא הערה נכונה עכ"ל העתקתי רוב דבריו בלשונו ממש מפני שיפלא מאוד בעיני שלא זכר כלל דא"כ שור הנסקל דמבו' במשנ' דהוא מהנקברין איך מטמא משום נבילה הא כמ"ש וא"ל דאה"נ דאינו מטמא משו' נבילה א"כ מה נחלקו ר"ש ורבנן לענין אוא"ב וכסה"ד בשוחט את הנסקלין ותלי' בשחיטה שא"ר וא"נ דגם במתה אינו מטמא משום נבילה כיון דהמה מהנקברין א"כ לכ"ע לאו שם שחיטה עלה כלל כיון דבאכילה אסורין וטומאת נבילות ל"ש בהו כלל והר"ם ז"ל פסק לענין אוא"ב דשחיטה שא"ר ש"ש ובשור הנסקל חייב משום אוא"ב עיי"ש וע"כ דמטהר מיד"נ ומנ"מ בין שור הנסקל לעהנ"ד. ובאמת בעיקר ד' הגאון ז"ל דאתי עלה משני טעמים או משום דהלכה כר"ש דעומד לשרוף כשרוף דמו אף במידי דא"צ שיעור או משום דכתותי מיכתת שיעורא בדבר דצריך שיעור ובזה לכ"ע הוי כשרוף לענ"ד יש לעי' ומקודם נבאר שלר"ש אין זה כללא לומר כל העומד לשרוף כש"ד דהנה לכאו' צע"ג בקושית הגמ' מנחות ק"ב דמקשינן בפשיטות כ"כ על ר"ש מדקאמר ר"ש כל העומד לזרוק כזרוק דמי כל העומד לשרוף נמי כשרוף דמי נותר ופרה אמאי מטמאי טומאת אוכלין עפרא בעלמא נינהו וקשה הרי לעיל אמר ר' אשי בעצמו אמריתא לשמעתא קמי' דר"נ וכו' דאי בעי פריק אמרי' אי בעי הוה זריק לא אמרינן ועי' ברש"י ז"ל משום דבמחו"מ י"ל דמודה ר"ש דלא אמרינן כל העומד ודוקא הואיל וא"ב פריק דמחוסר רק דיבור וא"כ אף לפי מה דאסיקנא דאף הואיל ואי בעי זריק אמרינן מ"מ י"ל דז"ד הואיל א"ב זריק דאין כאן מחוסר מעשה ושינוי בגופו של דבר אמרינן כל העומד משא"כ שנימא הואיל ועומד לישרף מה שיהי' שינוי בגוף הדבר והרי כמות שהוא אינו שרוף והוא דבר שלם מנ"ל דלר"ש לא יטמא טו"א ויהי' בגדר עפרא בעלמא לכן נראה ברור דקושית הגמ' לר"ש לשיטתו דס"ל דאוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים אינו מטמא טו"א וכ"ז דנותר מטמא טו"א אע"ג דלן לפני זריקה היינו משום דהי' לו שעה"כ הואיל אי בעי זרק א"כ כ"ז דאתה אומר דמטמא טו"א היינו משום כל העומד אע"ג דלא נתקיים הך כל העומד וכיון שכן שפיר קשה מה חזית דאזלת בתר כל העומד שהי' מקודם לכן לטמאותו מה שבאמת לא הי' ראוי מעולם זיל בתר השתא שעומד לישרף ולהעשות עפרא ואינו בגדר אוכל ולא יטמא טו"א ומעתה נראה ברור דז"ד בפרה ונותר דבעצם א"ר לטמא טו"א משום דלא הי' מעולם בגדר אוכל אלא משום כל העומד שפיר מקשינן נימא כל העומד לישרף משא"כ בשור הנסקל לענין טומאת נבילות דהשתא ראוי לטמאות טומאת נבילות רק דנימא משום כל העומד ליקבר לא יטמא דעפרא הוא זה לא אמרינן לר"ש כיון דמחוסר מעשה בגופו ולהשתנות לגמרי, וכמות שהוא ראוי לטמאות טומאת נבילות הר"ז מטמא ויש לה"ר דר"ש לא ס"ל כל העומד היכא דצריך להתהוות שינוי בגוף הדבר ממה דר"ש ס"ל בשעיר המשתלח ופרים הנשרפין דאין מטמאין בגדים עד שידחה לצוק ועד שיצית האור ברובן והוא היפך משיטתו דס"ל כל העומד בכל מקום א"ו דבזה לא ס"ל לר"ש כל העומד ויש להאריך בזה הרבה וכתבנו במק"א, אמנם מה דאתי עלה הג' ז"ל מטעם כתותי מכתת שיעורא וטומאת נבילות צריך שיעור בזה לכאו' צדקו דבריו ומוכרח אחת