כלי חמדה דברים קעא

תמי' גדולה אמנם לדברינו א"ש דחז"ל באו לברר לנו הסברא דמפני מה צריך ב"ד של ע"א היינו מפני שנדונין בדין עהנ"ד ומה חומרא דממונן אבד [דלענין מיתה הוא קולא] וכיון דנכסי צדיקים שבתוכה ג"כ אבודין הרי באמת נדונין העיר כולה ממש לענין השלל והחרמות העיר לכן צריך ב"ד של ע"א ולפ"ז נלע"ד ברור דבעיירות שאינן עושין עהנ"ד כגון בספר ל"צ ב"ד של ע"א כלל ונדונין כיחידין וממונן פלט וראיתי להתוס' חדשים על המשנה דאין עושין עהנ"ד בספר שרוצה ללמוד מד' פה"מ לר"מ ומרע"ב ז"ל דדוקא לענין החרמת העיר א"נ בדיני עיר הנדחת ועפ"ז כתב שיש נפ"מ בין ר"ש לרבנן וגם במנ"ח האריך בזה למצוא חילוקים בין ר"ש לרבנן ולענ"ד ברור הדבר דכ"ז אינו דסוף כל סוף אף לר"ש דדריש טעמא דקרא אינה נידונה בדין עהנ"ד ולא יחקרו בזה ב"ד של ע"א כלל ואין מתערבין בזה ונשאר הגמ"ד של כל יחיד שחייב סקילה וממונן פלט וא"כ ממילא אין נפ"מ כלל לדינא בין ר"ש לרבנן והפירוש בר"מ ז"ל דנהרגין יושבי' היינו אותן שעבדו ע"ז בסקילה דלא נימא מצד תקנת א"י לא נידון אותם כלל וז"ב ופשוט וכמו שנראה מד' ז"ל בהלכה ועיר הנדחת לחצאין לא עבדינן ועי' היטב בכ"ז כי קצרנו וסמכנו על המעי'

(ו) בסנהדרין ד' קי"ב ע"א בעי ר"ח בהמת עיר הנדחת מה דתיהני בה שחיטה לטהרה מיד"נ לפי חרב אמר רחמנא ל"ש משחט שחטה ל"ש קטלה מיקטל א"ד כיון דשחטה מהני לה שחיטה מאי תיקו ועי' ברש"י ורמ"ה ז"ל דמפרשי דז"ב דאסור בהנאה והשאלה הוא רק כיון ששחט דרך שחיטה מהני לטהר מיד"נ דלפי חרב היינו שלא כדרך שחיטה וצ"ע הסבר הדבר ולכאו' עלה בדעתי דשאלת הגמ' דזה בודאי אם נתקיים בהריגה זו מיתת עיר הנדחת בודאי דל"מ ליטהר מיד"נ אמנם כיון דשחיטה באמת אינה מתה הבהמה ומפרכסת ה"ה כחי' א"כ באמת לא נתקיים בזה מצות עיר הנדחת אך א"נ דשחיטה מטהר מיד"נ שוב מפרכסת ה"ה כמתה כמו"ש התוס' בשם רבינו שמעון דהיכא דמהני שחיטה מפרכסת ה"ה כמתה ושוב מתקיים לפי חרב ומעתה השאלה איך נדון אם נימא כיון דא"נ דהוי שחיטה מעלי' ומטהר מיד"נ ה"ה כמתה ושוב נתקיים לפי חרב ושוב איני מטהר מיד"נ או דילמא דסוף כל סוף דרך שחיטה אינו בגדר לפי חרב שאמרה תורה דהיינו בפשיטות להמיתה בעצם ולא שהמיתה יהי עפ"י ד"ת וכיון דלא הוי לפי חרב מטהר מיד"נ וזה הסבר נכון בפי' הגמ' והר"מ ז"ל כתב בזה"ל בהמה של עיר הנדחת שנשחטה אסורה בהנאה כשור הנסק' שנשחט' וע' בכ"מ מ"ש בזה וכל האחרוני' פשיטא להו דהר"מ ז"ל השמיט אבעי' דר"ח וכתבו טעמים זה בכה וזב"כ כמו שנכתב לקמן אמנם לענ"ד נראה ברור דכוונת הר"מ ז"ל לאבעי' דר"ח וס"ל להלכה דמטהר מיד"נ כמו שור הנסקל שנשחט דמטהר מיד"נ כמו"ש הר"מ ז"ל לענין אוא"ב דחייב עליו משום אוא"ב אמנם הר"מ ז"ל לשיטתו דס"ל בשור הנסקל כשיטת הר"ת ז"ל דלא נאסר מחיים רק דמיתתו אוסרתו וה"ה בהמת עיר הנדחת לא נאסר מחיים א"כ ה"א דבהמת עיר הנדחת שנשחטה תהי' מותרת בהנאה דבשור הנסקל מרבינן מקרא דלא יאכל את בשרו דאם נשחט לאחר שנגמ"ד אסור בהנאה אמנם בעיר הנדחת כיון דאמרת דשחיטה מטהר מיד"נ א"כ אינו לפי חרב דקרא וא"כ לכאו' צריך להיות מותר בהנאה לכן כתב הר"מ ז"ל דאינו כן אלא דשחטו לאחר שנגמ"ד אע"ג דמטהר מיד"נ ה"ה כשור הנסקל שנשחט ואסור בהנאה והטעם אע"ג דלא נתקיים בו לפי חרב מ"מ ה"ה בכלל שללה ונאסר בהנאה ועי' לעיל בפ' מצורע מה שהארכתי בזה. אמנם ראיתי להמבי"ט ז"ל בקרית ספר שכ' בזה"ל בהמה של עיהנ"ד שנשחטה אסורה בהנאה דלפי חרב קרינן בי' עכ"ל נראה מבואר מדבריו דצריך שיהי' לפי חרב כדי לאסרה בהנאה וזה תימה רבה הא בהנאה פשיטא דאסורה בלא"ה מקרא דכל שללה ואיבעית הגמ' רק לענין אם מטהר מיד"נ ונראה מזה דהמבי"ט ז"ל ס"ל