כלי חמדה דברים קע

ספק דאין איסור עליהם באכילת הפסח מקרא דכל ב"נ לא יאכל בו כיון שנותן להם לוחות אחרונות כנ"ל אמנם מקום הספק דילמא עדיין לא נתכפר להם לגמרי חטא העגל וא"כ לא יצאו עוד מגדר רשעים והוי בכלל זבח רשעים וא"כ א"י לעשות הפסח מצד זבח רשעים דגם עובר על עשה גרידא פסול להקריב קרבן מצד זבח רשעים וזה אין לו שייכות לאיסור אכילת הפסח דפשיטא דיכול לאכול את הפסח אם לא מצד שלא למנויו וממילא ראוין הם גם לקבלת התורה אמנם לעשות הפסח אינם ראוים כ"ז שלא נתכפר להם לגמרי כמבואר בסנהדרין הנ"ל ויש עוד להאריך בזה וכתבנו ר"פ לעורר לבב המעי' ותן לחכם וגו'

(ה) בפ"א דסנהדרין מ"ה אין דנין את השבט וכו' אלא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד וכו' ואין עושין עהנ"ד אלא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד ואין עושין עהנ"ד בספר ולא שלשה אבל עושין אחת או שתים ועי' בפי' המשניות להר"מ ז"ל שכ' בזה"ל וטעם עיר הנדחת ושבט שהודח אחד לפי שאין נהרגין בכל שער אלא יחידים עכ"ל לכאו' צע"ג שלפי טעם רבינו ז"ל א"כ בעיר שהודחו רובה לעבוד ע"ז אפי' אם אין דנין בה דין עהנ"ד כגון בספר או שהודחו מאלי' וכיו"ב שאר התנאים צריכין שיהיה שתהיה נדונה בדין עהנ"ד מ"מ יהיה צריך ב"ד של ע"א דהרי בשבט ג"כ נדונים כיחידים ואעפ"כ כיון דמרובים המה נדונין בב"ד של ע"א א"כ ה"ה בעיר ועי' ברע"ב ז"ל שמפרש מדכתיב והוצאת את האיש או את האשה ההיא איש ואשה אתה מוציא אל שעריך לב"ד שבעירך וא"א מוציא את כל העיר אל שעריך וא"כ נראה ג"כ דמטעם זה אין נפ"מ אם נידונין בדין עהנ"ד או לא ונראה שזה היה דעת התוס' יו"ט ולכן הי' קשי' לי' על הרע"ב ז"נ דלמה צריך מיעוט על שבט וכתב דנ"מ אם יש בעיר שני שבטים ונסתלקה בזה קושית רעק"א ז"ל דהרי שבט אין ענינו לעיר דהרי נדונין בסקילה וממונן פלט אמנם להנ"ל א"ש דהרי לד' הר"מ ז"ל דשני הדינים המה מטעם אחד א"כ באמת מסברא גם בעהנ"ד אפי היכא דנידונין כיחידים מ"מ בהודחו רובה של עיר יהי' צריך בית דין של ע"א אך באמת לקושטא דמילתא אינו כן ומוכח מסוגית הש"ס ומר"מ ז"ל דדוקא אם דנין דין עיר הנדחת דהיינו מיתת סייף וממונם אבד אז צריך ב"ד של ע"א הא בלא"ה סגי בב"ד של כ"ג וכ"מ מדקדוק לשון הר"מ ז"ל פ"ד מה' עכו"ם דאחר שכתב בהלכה ב' פרטי התנאי' שצריכה להיות נידון בדין עהנ"ד כתב בהלכה ג' וז"ל עיר הנדחת צריך ב"ד של ע"א אבל באופן שלא נעשית עהנ"ד כגון בספר או שהודחו מאלי' או ע"י נשים וקטנים אינו צריך להביאם לפני ב"ד הגדול כלל וצ"ע הטעם מ"ש שבט אמנם לאחר העיון הד"נ מאוד ונראה ברור דהר"מ ז"ל הזהיר בזה במ"ש הטעם דרק יחידים נהרגין בב"ד של כ"ג אמנם המרובים א"נ אלא בב"ר הגדול והכונה דהנה באמת צ"ע אמאי אם הודחו מאה אנשים בעיר הוי בגדר מרובים ומנ"ל דבעי' ב"ד הגדול בשלמא שבט הוי באמת קהל בפני עצמו אבל בעהנ"ד מהכ"ת שיהי' תלי' הרוב בעיר אם הוא עיר גדולה צריך שיהי' רוב העיר ההוא ואין סברא שתהי' העיר גבול להנדונין שיהי' בכלל מרובין או יחידים לכן נראה דזה תלי' אם נדונין בדין עהנ"ד דאז מוכרחין אנו לומר דדינן כמרובין העובדין ע"ז דמיתתן בסייף וממונן אבד לכן ממילא צריך ב"ד של ע"א משא"כ אם אין נדונין בדין עהנ"ד אין עליהם שם מרובין כלל כיון דבעצם אינן בגדר רוב מישראל ואינן שבט לזאת ענין המיעוט והמרובה נגדר רק אם נדונים בדין עהנ"ד וז"ב ואמת לענ"ד ועפי"ז נראה לת' קשי' גדולה על הטו"ז ז"ל דכתב לחדש דהא דאמרינן בתפלה מלוך על כל העולם כולו. כפול הכל. להורות דכולו ממש ולא רובו ככולו דמה יענה להא דאמרינן בסנהדרין קי"ב והאמר רב"ח ב"י אמר ר"א והוצאת את האיש ההוא וג' איש ואשה אתה מוציא לשעריך וא"א מוציא את "כל" העיר "כולה" לשעריך והרי בהודחו רובה של עיר נעשית עיר הנדחת וצריך ב"ד של ע"א והוא