כלי חמדה דברים קסט

דמיתה גרידא אינו מכפר וצריך מיתה וקבור' א"כ כ"ז שלא נתכפר לו דינו כב"נ וממילא במת ממונו אבד כיון דעדיין לא נתכפר לו במיתה גרידא אכתי יש עליו חומר ב"נ דממונו אבד ובאמת לאחר הקבורה דנתכפר לו חזר דינו כישראל אך זה דוחק ופשטות הסוגי' אינו כן

(ד) ובעיקר הקושי' מהא דכל המומתין מתוודין ואם כן עשו תשובה ואמאי הוי זבח רשעים כ"כ בספרי כל"ח לעיל בפ' נשא אות א' שהגאון בעל עטרת זקנים ז"ל הוכיח מכאן דאפילו שב בתשובה כ"ז שלא נתכפר לו הוי בגדר זבח רשעים וא"י מגדר רשע עד שיתכפר לו החטא ובאמ' במקום שמתחייב מיתת ב"ד י"ל דבלא"ה כיון דחזינן דהב"ד אין משגיחין על תשובתו ואמרינן דהתשובה אינה תשובה אמיתית דא"נ דהוי תשובה מעלי' א"כ שוב אינו מחויב מיתת ב"ד דהרי עיקר מצוה דמיתת ב"ד הוא מכח המצ"ע דובערת הרע מקרבך וזה הוא שמחייב את הב"ד להרוג את החוטאים אם כן ע"כ דתוה"ק אמרה דהב"ד לא ישגיחו על תשובת' ואמרינן דאינה תשובה אמיתית דאל"כ הרי אינו רע וליכא מצ"ע דוביערת הרע וכיון שכן גם לענין הקרבנות שלהם אכתי הם בכלל זבח רשעים כ"ז שלא מתו דכמו דאמרת על הבעלים דע"כ הם רשעים עוד דאל"כ אין על הב"ד מצוה להמיתם ה"ה על הקרבנות שלהם ולכן מוכרח ר"י להקשות רק מכח כיון דאקטיל הו"ל כפרה ולפי"ז ז"ד במי שנתחייב מיתה בב"ד הא בלא"ה שפיר י"ל דאע"ג דעבר על חיי"כ ומיתת ב"ד אם לא התרו בו היכא דעשה תשובה יצא מגדר רשע וה"ה דקרבנות שלו אינן בכלל זבח רשעים ובזה א"ש בפשיטות מה דקשה בהא דמקדש אשה ע"מ שאני צדיק ונמצא רשע גמור דמקודשת משום שמא הרהר תשובה בלבבו דהיכא דליכא עליו ח"מ ב"ד בפועל שפיר אמרינן דע"י תשובה יצא מגדר רע ובאמת נראה בהא דמקדש אשה ע"מ שאני צדיק אם יצא ליהרג בב"ד של ישראל וקידש אשה ע"מ שאני צדיק אינה מקודשת כיון דאמרינן דהוא רשע למות אינו בגדר צדיק וידעתי כי י"ל דגם בכה"ג מקודשת מצד שמא הרהר תשובה בלבבו אמנם הב"ד לא משגיחין בזה ואוקמינן אותו בחזקת רשע אך יותר נלענ"ד כמו"ש בפנים] אמנם שמעתי אומרים בשם מרנא הגאון הקדוש מקאצק זצלה"ה שאמר ג"כ שהדין ברור כמו"ש הג' בעל עטרת זקנים ז"ל דכ"ז דלא נתכפר לו החטא אינו יוצא מגדר רשע והא דמקדש ע"מ שאני צדיק שאני כיון דאמרינן בגמ' דשלשה מוחלין להם כל עוונותיהם וחדא מני' חתן א"כ במקדש ע"מ שאני צדיק שפיר אמר' דמקדשת שמא הרהר תשובה בלבו וא"ל הא לא נתכפר ז"א דא"נ דמקודשת הרי מוחלין לו כל עונותיו וכיון שהרהר תשובה ונתכפר לו ג"כ ה"ה באמת צדיק גמור ובאין כאחת כיון דאם הקידושין מהני נתכפר לו עונותיו ג"כ והוא דבר חכמה אם כי יש לגמגם בהם הרבה כמובן עכ"פ נראה שגם דעתו ז"ל שתשובה לבדה ל"מ להוציאו מכלל רשע בד' חלוקי כפרה עד שיכפר לו ואם כנים הדברים ארווח לן עפ"ז להבין דברי הגאון הקדוש בעל אור החיים ז"ל בפ' בהעלותך ט' א' בשנה השנית שדקדק למה קתני קודם זכרון השנה ואח"כ זכרון החודש וכתב בזה"ל ונראה כי כוונת הכתוב הוא לצד שאמרה תורה כל ב"נ לא יאכל בו ותניא במכילתא כל ב"נ אחד ישראל מומר וא' עכו"ם במשמע ולצד שמצאנו שישראל עשו העגל כו' ואמרו ז"ל כל המודה בע"ז ככופר בכה"ת כולה ויאמר עליו ב"נ מעתה יש מקום לדון בישראל שא"י לעשות הפסח והגם שנתרצה ד' למשה בתפלותיו ובמשפטיו אשר עשה בישראל על כל זה עודם לא נתבשרו שנתכפר עון העגל ויש ספק בדבר, לזה בא הקב"ה ונתן רשות ואמר להם ויעשו בנ"י את הפסח וכו' עיי"ש היטב ולכאו' תמי' מאוד דה"ק הא משרע"ה שיבר את הלוחות מטעם ק"ו דב"נ בפסח והקב"ה הסכים על ידו א"כ כשנתן הקב"ה את הלוחות אחרונות למרע"ה לתתן לישראל ע"כ דאינן בגדר ב"נ ואין כאן ספק כלל אמנם להנזכר לעיל באו ד' האוה"ח ז"ל בדקדוק גדול דזה בודאי אין