כלי חמדה דברים קסז

ומעתה כיון דכ"ז דבעו"ש אין פסול דחוי משום דראו להיות גם עתה קרב ע"ג המזבח לשם אותו קרבן ע"י שאלה ומכירה לאחר א"כ ז"נ רק בהמיר משא"כ בעיר הנדחת דלאחר שאלה נעשה שללה ופסול לקרבן וא"כ למ"ל דיהיה קרב ע"ג המזבח בשום אופן שבעולם שוב פסול משום דיחוי ונתקיימו דברי הגאון ז"ל

(ב) וכשאני לעצמי נלענ"ד עפ"י דברינו הנ"ל לחלק בין חטאת לעולה ושלמים בפשיטות דהרי מבואר בסוגי' דלכן צריך ריו"ח להשמיענו בהמיר דתו ובנשחטה דאי ה"א נשחטה לחודא ה"א דדוקא נשחטה דאינו בידו לבטל הדיחוי אבל המיר דתו דבידו לחזור לא יהיה דיחוי קמ"ל דגם בהמיר דתו הוי דיחוי אך לכאו' צ"ע באמת כיין דקיי"ל בכ"מ דבידו לאו כמחו"מ דמי לענין דיחוי היכי דהוא מצוה והכא אין לך מצוה גדולה מזו לעשות תשובה וא"כ אמאי יהיה פסול משום דיחוי אמנם נראה דבחטאת כיון דהשתא כשהמיר דתו אינו בר כפרה כל כיון דאינו שב מידיעתו ול"ש בי' קרבן חטאת כלל לא מהני הא דבידו כיון דכמות שהוא עתה ה"ה פסול בעצם וכשיעשה תשובה הוי כמו פנים חדשות אך ז"ד לענין חטאת אבל בעו"ש דכל הפסול מצד זבח רשעים דאין מקבלין ממנו קרבן ע"ז שפיר אמרינן כיון דבידו לשוב אינו פסול משום דיחוי ודוקא בחטאת דמלבד הפסול דזבח רשעים אינו עתה בגדר בר כפרה ואין לו שייכות לקרבן לזה אינו מועיל בידו משא"כ בעולה ושלמים ומעתה י"ל עפ"מ דמוכרח מראיית ר"י דהביא ראי' דאמרינן דיחוי מדתנן הי' בה קדשי מזבח ימותו והא כיון דאקטיל הו"ל כפרה ולכאו' אמאי לא מקשה הא כל המומתן מתוודין וא"כ עשו תשובה קודם מותם ולא הוי זבח רשעים ועי' ברמ"ה ז"ל שנתעורר בזה וכתב דל"מ תשובתן אלא שיש להם חלק לעוה"ב לעת"ל כשיחי' המתים וכיון דאינו בידו שוב גם בעו"ש פסול משום דחוי ויש לומר עוד עפמ"ש בספרי חמדת ישראל במצות עיר הנדחת ביאור ענין עהנ"ד דמבואר במשנה דאם היו יחידים נדונין בסקילה ולהיפך ממונן פלט היו מרובין נדונין בסייף לפיכך ממונן אבד שתמה הגר"א ז"ל על הלשון לפיכך שנראה שתלי' זב"ז וכתב דענין מיתת עהנ"ד דאחר שראו ב"ד שהודחו רובן והתרו בהן שיחזרו בתשובה ולא רצו ונשארו בטומאותם ניטל מהם דין ישראל לגמרי וה"ה לגמרי כב"נ ונדונין בדיני ב"נ ובב"נ מיתתו בסייף וממונו אבד אתד"ק והנה בב"נ קיי"ל דלא קרב שלמים רק עולות דב"נ אין לו שייכות כלל לקרבנות שלמים ומעתה י"ל דקדשי מזבח ימותו היינו שלמים ושפיר פוסל משום דיחוי דהכא בעהנ"ד כיון דהוחלטו להיותם כב"נ ובב"נ לא קרב שלמים וא"כ אפי' א"נ דתשובה מהני ובידו לשוב מ"מ כ"ז שלא שב בתשובה הרי אין לו שייכות לשלמים מצד דהוא ב"נ וא"כ הוי כמו בהמיר דתו לענין חטאת דל"מ בידו משום דיש בעצם פסול לחטאת ה"ה בעיהנ"ד לענין שלמים ל"מ הא דבידו שלא יהי' בגדר דיחוי ועי' היטב בזה, אך באמת אם נחזיק בד' הגר"א ז"ל דדין עהנ"ד כדיני ב"נ דנפקע מהם קדושת ישראל ונדונין בדיני ב"נ י"ל בפשיטות דל"מ בהו תשובה דבב"נ ל"מ תשובה ולכן שפיר מוכרח ר"י לומר רק דמיתה מכפרת שלא יהי' בגדר זבח רשעים אבל תשובה ל"מ ולפי"ז אינו בידו כלל ושפיר הוי דיחוי כמו שכ"ל

(ג) אמנם בעיקר דברי הגר"א ז"ל הנה בספרי שם כתבתי שא"י מקורן של דברים דב"נ שחייב מיתת ב"ד ממונן אבד ובפשיטות נראה להיפוך דממונו ליורשים אמנם בדרך פלפול עלה בדעתי בכוונתו דבאמת מודה הגר"א ז"ל דממונו ליורשים אמנם הכא בעהנ"ד כיון דאמרה תורה דנפקעה מהם קדושת ישראל וה"ה ב"נ אמנם הבנים שלהם והקרובים שלא הודחו עמהם הרי הם נשארו בקדושת ישראל וא"כ ממילא נפקע מהם הקורבה וה"ה כמת ואין לו יורשים שממונו הפקר וה"נ אותם שמתו ה"ה ב"נ וכל היורשים שלהם ה"ה ישראל וא"כ אין כאן יורשים כלל ושפיר הוי הממון הפקר אך זה רק לפלפולא וקשה להעמיס זאת בכונת