כלי חמדה דברים קסו

קדשים קדשי מזבח דמקשינן בגמ' דיהי' קריבין משום דלאחר שנתכפרו ע"י מותתן שוב אין זבח רשעים ע"כ דקאי על עולות ושלמים דליכא למימר דקושית הגמ' על חטאות דהרי חטאת שמתו בעלי' למיתה אזלה וא"כ ע"כ דקושית הגמ' דאיך קתני סתמא דקדשי מזבח ימותו משמע דגם בעו"ש דינא הכי ואמאי הא כיון דאקטיל הו"ל כפרה ומוכח מזה דאמרינן הואיל ונדחו ידחו וא"כ מבואר להדי' דגם בעו"ש אמרינן הואיל ונדחו ידחו, לזאת אבוא אחריו למלאות דה"ק ונאמר דכוונת הגאון דהנה לכאו' קשה טובא אמאי בעולה יכול להקנות לחבירו כיון דממון גבוה הוא והרי אפי' בשלמים דממון בעלים הוא ג"כ ל"מ המכירה לפי"ד הר"מ ז"ל ואם כי בשלמים הי' מקום לומר לפי"ד הקצוה"ח בדעת הר"מ ז"ל דמשו"ה פסק דמוכר שלמיו לא עשה כלום משום דאסור לשנות א"כ הי' מקום לומר דז"ד היכי דחזי לדידי' משא"כ היכי דנתערב דלא חזו להקריב לדידי' משום סמיכה אך זה יספיק בנתערב אמנם בהמיר דתו דפשע בעצמו דהמיר אמאי יכול להקנות לחביריו ומלבד לא יספיק טעם זה כ"א בשלמים אבל בעולה ממון גבוה הוא וא"ש איך יכול להקנות לחבירו לכן נראה דטעמא דהר"מ ז"ל מצד הואיל אב"מ ויש להסביר הדברים ביותר דבהמיר כיון דמצדו לא חזי להקרבה א"כ א"נ דא"י להקנותו ופסל לגמרי ונפקו מרשות גבוה שוב מהני הזכות דהואיל אב"מ עכ"פ להקנותו לאחר שיהי' קרב לגבוה ומעתה ז"ד במפריש קרבן והמיר דתו שפיר י"ל כנ"ל משא"כ בעיר הנדחת גם בעו"ש נפסלו מצד דיחוי דא"ל הא הי' יכולין להקנותו לאחר ז"א כיון דממון גבוה הם א"י להקנותו לאחר ואי משום הואיל אב"מ יהי' עליו שם בעלים ז"א הא אי מתשיל עלה יהי' בגדר שלל של עיר הנדחת ויהי' דינו בשריפה ושוב פקע שם בעלים מני' דאיסה"נ אינו בעלים עליהם, וא"כ הכא ל"ש שיהי' עליהם זכות בעלים מכח הואיל אב"מ ולכן קודם שמתו לא הי' הקרבן ראוי כלל ושוב אף כשמתו פסול הקרבן מצד דחוי וזה נכון לדעת הגז"ל ובאמת בסגנון זה יש להסביר הדבר ביותר אפי' א"נ דמצד זכות דהואיל אב"מ א"י להקנותו לאחר כיון דבעצם הוי מ"ג מ"מ י"ל החלוק בין חטאת לעו"ש דנראה לחדש דדחוי לא מקרי אלא אם אין באפשרות שהקרבן הזה יקרב עתה לגבוה משא"כ אם יש מציאות שיהי' קרב עתה בהיותו מומר ג"כ לגבוה אינו בגדר דיחוי ומעתה י"ל דבעולה ושלמים אע"ג דהמיר דתו כיון דיכול למתשל על הקרבן ויצא לחולין ואח"כ ימכור אותו לאחר והוא יקדיש אותו לעולה או לשלמים א"כ אותו קרבן יכול עוד ליקרב ע"ג מזבח לשם אותו קרבן שהוא עתה ע"י אחר אף בהיותו הוא מומר לכן א"ז בגדר דחוי משא"כ בחטאת בכה"ג שהמיר דתו נראה לחדש דל"מ שאלה לפי"מ דמבוא' במס' ב"ק ד' ק"י ע"ב דמקשינן בגמ' על חמש חטאות המתות נימא אדעתא דהכי ל"ק ותרצינן דהלכתא גמירי לה עיי"ש ומעתה נראה דבחטאת שהמירו הבעלים את דתם דהחסרון הקרבה הוא מצד שאין בעלים הראוין להקריב את הקרבן ל"ש לומר אדעתא דהכי ל"ק דבכה"ג דליתא בעלים שיקריבו את הקרבן הילכתא גמירי לה דלא אמרינן אדעתא דהכי וממילא ל"מ שאלה וגזה"כ דלמיתה אזלה וא"כ נהי דחזר אח"כ ואיכא בעלים שוב פסול מצד דיחוי כיון דמקודם לא היה ראוי בשום פנים להקריב דהי' דינו כחטאת שא"ל בעלים דמנ"מ אם מתו או נתכפרו בעלי' דא"צ או דא"ל כפרה או המיר דתו דאינו בגדר כפרה ויש להסביר הד' ביותר ביאור דלפ"מ דקיי"ל בחטא' דבעי שב מידיעתו ואם אינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו ואינו מכפר לו ה"ה אפי' אם בשעה שהפריש הקרבן הוי שב מידיעתו אם המיר אח"כ והרי עתה א"ש מידועתו ואינו בעל קרבן חטאת הוי כמו חטאת שמ"ב ודוקא בעו"ש ליכא פסול כ"א מצד זבח רשעים תועבה משא"כ בחטאת צריך שבשעת הקרבת הקרבן יהי' בגדר שב מידיעתו דאל"ה אינו מביא קרבן על שגגתו ואינו מתכפר לו וא"כ הוי בכלל חמש חטאות המתות ול"מ שאלה דה"ג לה דלמיתה אזלא א"כ נהי דהדר אח"כ שפיר פסול משום דיחוי