כלי חמדה דברים קנט

הנביא ויצוה להרוג אנשים ע"פ הדיבור בע"כ של אותם האנשים דהוא מלבד עבירה שבין אדם למקום גם עבירה שבין אדם לחבירו אולי י"ל דא"צ לשמוע לד' הנביא ולכאו' יש לה"ר לזה מהא שאמרו חז"ל במה שנאמר בתוה"ק בפ' העקדה ויהי אחר הדברים האלה אחר דבריו של ישמעאל שהי' מתפאר על יצחק שמל בן י"ג שנה ולא מיחה א"ל יצחק באבר אחד אתה מיראני אלו אמר לי הקב"ה זבח עצמך לפני לא היתי מעכב ולכאו' צ"ע מה זה שהתפאר ישמעאל שלא מיחה אטו אם הי' מוחה הי' מהני מחאתו בודאי א"א ע"ה הי' מל אותו בע"כ נראה מזה דלא הי' מל אותו בע"כ וצ"ע אמאי אין מלין אותו בע"כ ויותר פלא מ"ש רבותינו בעלי התוס' בפ' תולדות בשם המדרש דעשיו לא הי' נימול דכשנולד הי' אדום וסבר הי' יצחק אביו דלא נבלע בו דמיו ואח"כ כשראה שהוא בטבע אמר אמתין עד י"ג שנה כשם שנימול ישמעאל וכשהי' בן י"ג לא הניח א"ע למולו ותמי' בשני דברים אחד אמאי לא מל אותו לאחר ח' הא בכל יום ויום מוטל עליו מצות מילת בנו שנית מה בכך שלא הניח א"ע למול אמאי לא מל אותו בע"כ לכן נראה דהנה באמת אסור לחבול זא"ז והוא בכלל גזל וגם ב"נ נצטוו על זה א"כ לכאו' כשבא א"א ע"ה ואמר שהשי"ת צוה מצות מילה לו ולזרעו א"צ להאמין לו כיון שהוא לעבור עד"ת במה שנוגע בין אדם לחבירו אך מי שמאמין א"צ לחוש שלא להאמין לו מצד דאסור לחבול בעצמו דזה הוה איסור שבין אדם למקום ומהני ע"ז נביא מוחזק אבל למול בע"כ א"א מפאת שבמה שנוגע בין אדם לחבירו ל"מ נביא מוחזק ומעתה אם הי' ישמעאל מוחה בודאי לא הי' אברהם יכול למולו בע"כ משום דבין אדם לחבירו לא מהני נביא מוחזק ועפ"ז י"ל דקודם מתן תורה לא הי' מצות ב"ד כלל דב"ד ל"ש אלא במה שא"צ דעתו ויכולין הב"ד לעשות בע"כ משא"כ הכא קודם מתן תורה שהי' מצות מילה רק עפ"י נביא והי' לעבור עד"ת לא שייך ע"ז מצות ב"ד כלל ומעתה י"ל עפ"מ שכ' האחרונים להוכיח מדברי רש"י ז"ל דמצות מילה שעל האב לאחר ח' אינו בתורת אב כ"א מתורת ב"ד מקרא דהמול לכם כל זכר ומעתה א"ש כיון דבזמנו לא הי' יכול יצחק למולו שוב אח"כ לא מל אותו כיון דתורת ב"ד לא הי' שייך קודם מתן תורה ואמר שימתין עד שיגדל וימל א"ע וכשנתגדל לא הי' רוצה למול א"ע וכיון דלא הי' רוצה לא הי' חייב במילה כיון דבמה שנוגע בין אדם לחבירו ל"מ נביא מוחזק ובזה י"ל מה דקשה טובא בגמ' סנהדרין הנ"ל דמייתי ראי' דסמכינן על נביא מוחזק לעבור עד"ת מעקדת יצחק אמאי לא מייתי הגמ' ראי' ממצות מילה שאמר השי"ת לאברהם והוא לעבור עד"ת וסמכו הכל עליו אמנם להנ"ל א"ש לפ"מ דנראה דבאמת לא סמכו על אברהם ומי שלא רצה לסמוך לא כפו אותו לשמוע א"כ לא יכלה הגמ' להביא זה לראי' דלנביא מוחזק שומעין כיון דבאמת בענין זה היו בידם שלא לשמוע כיון דמה שנוגע לבין אדם לחבירו א"צ להאמין לנביא מוחזק וז"נ אך לכאו' עלה בדעתי דבאמת אין נפ"מ בין מה שנוגע לבין אדם למקום או מה שנוגע לבין אדם לחבירו רק דבמילה טעמא אחרינא איכא שלא יהי' צריכין לשמוע לו כיון דהא דנביא נאמן אם אומר לעבור עד"ת הוא רק אומר לשעה אבל לדורות א"נ אם הוא לעבור עד"ת וא"כ מצות מילה שאמר אאע"ה שנצטוו מהשי"ת לו ולזרעו אחריו לדורות עולם א"צ לשמוע לו אע"ג דהי' נביא מוחזק אך ז"א דא"כ יקשה באמת איך האמינו לאברהם אותם שהאמינו למול א"ע עפ"י דיבורו כיון דעכ"פ איכא איסור דבין אדם למקום לחבול בעצמו ונביא א"נ לעקור ד"ת בדבר הנוגע לדורות וע"כ צ"ל דהא דנביא א"נ לעבור עד"ת במה שנוגע לדורות היינו רק לאחר מתן תורה שנחתמה תוה"ק וא"א לבטל שום דבר מד"ת לעולם רק להוראת שעה אבל כ"ז שלא נתנה תורה אע"ג דנתנו ז' מצות ע"י נביא מ"מ יכול נביא לבטל עפ"י השי"ת פרט אחד ולעשות מזה מצוה לדורות ולכן שפיר א"א הי' נאמן על מצות מילה שהשי"ת צוהו על ככה לדורות עולם אע"ג דיש בזה לעבור עד"ת כיון דהי' ג"כ רק עפ"י נביא וז"ב לענ"ד