כלי חמדה דברים קנו

מום ואע"פ שכבר נפרשו להיות קודש וכח ש"ש חל עליהן צדיק הוא השי"ת וצדקה יעשה עם בריותיו וכו' ועוד הפליא חסדו עמנו וחייבנו בדבר במצ"ע שאילו הניח הדבר ברשותנו לבד אולי עדיין נחוש מדרך החסידות ליגע בהן אבל אחר שיש קיום מצוה בדבר לא ישאר שום חשש בענין וכו' כלומר אכלוהו מבלי פקפוק כלל עכ"ל מבואר מדבריו דהמצוה היא האכילה וכיון שכן מה בכך דבכור ומע"ב דא"צ פדיון ומוכרים לזרים בלא פדיון אמאי לא יהי' האכילה מצוה וא"כ גם בבכור ומעשר הוי נל"ע ודרך פלפול עלה בדעתי לקיים ת' מרנא זצ"ל עפ"י הנ"ל באופן אחר דהנה לכאו' יש לעי' בכל מטיל מום בקדשים אמאי לא יהי' לוקה ב' א' משום מום לא יהי' בו ב' משום ל"ת כן לד' אלקיכם כמו בשורף עצי הקדש דאסור משום ל"ת כן וע' במס' ע"ז י"ג ע"ב ולשוי' גיסטרא אמר אביי קרא ונתצתם את מזבחותם ל"ת כן רבא אמר נראה כמטיל מום בקדשים ועיי"ש ברש"י ותוס' אי מיירי בקדשי בדה"ב או וא"כ בכל מטיל מום אמאי לא יהי' בגדר ל"ת כן ומה שנראה להעיר בזה בדבר חדש עפמ"ש בקונטרס נצוצי אור על אוה"ח פ' בא בקרא והי' לכם למשמרת שכ' בזה"ל פירש צריך שמירה כדין ק"פ כיון שקרא עליו שם פסח עכ"ל וכתבנו בזה"ל. ול"ז להבין כונתו הקדושה הרי הא דקדשים צריכין שמירה הוא רק לאחר שחיטה מחשש טומאה כמבואר בפסחים ל"ד ע"א ואפילו לר"ל דס"ל פסול הגוף הוא רק דאפי' אם יבא אליהו ויטהרנו פסול מצד זה שלא שמרו אבל ז"ב דמחיים גם לר"ל ל"צ שמירה מדלא פסל בי' היסה"ד וא"כ הכא דכל השימור הוא רק עד שעת השחיטה איך אפ"ל דמשום דיש בו תורת קדשים צריך שמירה ומה שנלענ"ד בזה דהנה באמת לכאו' קשה כיון דילפינן מאת משמרת תרומותי דגם קדשים צריכין שימור וא"כ אמאי דוקא לאחר שחיטה צריכין שימור בשלמא לריו"ח דהוא רק משום פסול טומאה שפיר י"ל דמחיים ל"ש נחוש לזה אבל לר"ל דהוא פסול הגוף אמאי לא יהי' צריך שמירה מחיים וא"ל דמחיי' ל"צ שמירה כיון דא"א ליפסל ז"א הא אפשר ליפסל ע"י מום וא"כ נימא ג"כ דאם לא נשמר יהי' נפסל בהיסה"ד ונראה כיון דמתרומה ילפינן לה ובתרומה ל"מ פדיון לחלל ולהפריש אחרת תחתי' וא"כ אם נטמאת התרומה הקדושה שבה אבוד לגמרי לכן לא ילפינן מזה אלא קדשים לאחר שחיטה דאם נפסלה א"א לחלל והקדושה שבה אבוד משא"כ מחיים דל"ש שמירה אלא ממום ואם נפל בה מום מהני פדיון ומקדיש אחרת תחתיו וה"ה כאלו הקדושה הראשונה קיימת ועי' ביומא ס"ג ע"ב כגון שהומם וחללו על אחר ולכן אינו פוסל בו היסה"ד ול"צ שמירה ומעתה י"ל דפסח מצרים דהי' מקחו מבעשור והיה מעכב וא"כ אם יפול בו מום אח"כ לא יהיה שום עצה לחלל קדושתו על פסח אחר כיון דביום י"א שוב א"א הי' להקדיש את הפסח וכיון שכן גם מחיים הי' צריך שימור עכ"ל שם הנצרך לעניננו, ומעתה י"ל דה"ה בלאו דל"ת כן רק אם שוי' גיסטרא שממיתה לגמרי וא"א בפדיון הוי בכלל מאבד קודש ועובר על ל"ת כן משא"כ במטיל מום בקדשים כיון דמהני פדיון לחלל קדושתו על אחר ומצוה לפדותו ועומד לכך וא"כ הקדושה לא יאבד רק יתחלף מבהמה זו על בהמה אחרת אינו עובר על ל"ת כן ולכן המטיל מום בקדשים אינו לוקה, אלא אחת ומעתה ז"ד בכל קדשים דמהני פדיון משא"כ בבכור דל"ש בו פדיון א"כ המטיל בו מום הרי מאבד הקדושה שבו ליקרב ע"ג המזבח מבלי תיקון א"כ מלבד שיש לאו דמטיל מום איכא לאו דל"ת כן ומעתה א"ש דעת הר"מ ז"ל דגבי בכור שפיר פסק דמותר באכילה כיון דבלא"ה לקי שפיר דא"ל דהוי לאוהנל"ע ז"א דאין עשה מנתק לשני לאווין ואדרבה מדאינו לוקה פ' נראה דבאמת מצד מטיל מום הוי לאו הנל"ע ולוקה משום ל"ת כן משא"כ בקדשים דמהני פדיון וליכא לאו דל"ת כן א"כ א"נ דמותר באכילה הוי לאו הנל"ע ולא ילקה לכן מוכרח דאסור באכילה ונתקיימו ד' מרן ז"ל בישוב ד' הר"מ ז"ל אמנם מה דיש להעיר בזה עפ"מ שמוכיח