כלי חמדה דברים קנה

בס' אמרי הצבי ליד"נ הגאב"ד דאברי ז"ל וכעת נדפס ס' אבני נזר ח"ב ס' של"ו אות ט"ז ראיתי שג"כ העיר בזה דנראה פשטות הד' כן דדינא דר"א הוא רק דאינו מחויב לעלות מביתו לירושלים עיי"ש באריכות וא"כ בהיות כל ישראל יחד סביב למשכן גם לר"א היו חייבין ליראות ברגלים לפני השם אך אפי' למה שגמגם מרן זצוקלה"ה בסו"ד שאינו קובע מסמרות בפירוש זה עיי"ש ולפי"ז לר"א י"ל דבמדבר לא הי' חייבין בראי' וכמו"ש רש"י והרמב"ן ז"ל אבל בחגיגה ושמחה אין שום מקום לפטרם וד' הרמב"ן ז"ל צע"ג. ד' ויותר פלא מ"ש רבינו ז"ל דלא הי' להם מחיצה והיו יכולין לאכול במתנה וחוץ למחנה וזה היפוך משנה ערוכה רפי"ד דזבחי' משהוק' המשכן נאסרו הבמות וכו' קדק"ד נאכלין לפנים מן הקלעים וק"ק בכל מחנה ישראל ואולי י"ל דכונת רבינו ז"ל דאם לאחר ההקרב' נסעו עם המשכן הי' יכולין אח"כ לאכול השלמים במקום שהי' בעת הקרבה חוץ למחנה וא"כ אין זה מחיצה קבוע אפי' באותו קרבן ששלמים נאכלין לשני ימים אך זה דוחק בכונתו כמובן הכלל שצריך אני לרב להאיר עיני בכל ד' הרמב"ן ז"ל

ג) (שם ט"ו) רק בכל או"נ תזבח ואכלת בשר וגו' וברש"י ז"ל במה הכתוב מדבר וכו' במה זה מדבר בקדשים שנפל בהם מום שיפדו ויאכלו בכל מקום והוא מספרי ועל פי זה כתב הר"מ ז"ל בס' המצות מצוה פ"ו הוא שצונו לפדות מה שנתחדש בו מן הקדשים ויצא לחולין ויהיה מותר לשחוט אותו ולאכלו וזה אמרו יתעלה רק בכל או"נ תזבח ואכלת וכו'

הנני להעתיק בזה תשובה אחת שכתבתי זה זמן כביר ליד"נ הרה"ג המנוח מוה' יחיאל מיכל ז"ל האב"ד בדאברין מה שיש בה ביאור ענין מצוה זו ונשמטה ממקומה בספר חמדת ישראל. וזה לשון התשובה

כבוד יד"נ הרב הגדול מעו"מ חו"ב משנתו רב ונקי מגזע היחס והמעלה כש"ת מוהרי"ם שחיה שלו'. כאשר באתי לביתי לשלום עינתי בהפלפול הנפלא שאמר לי כ"ת בשם רבינו הגדול הרב הקדוש מטשעכנאוו זלה"ה שאמר לת' דעת הר"מ ז"ל דפסק דמטיל מום בבכור מותר באכילה מה"ת ואסור רק משום קנס ובמטיל מום בקדשים אסור באכילה מה"ת וכולם תמהו ע"ז דמה נפ"מ בין בכור לשאר קדשים ואמר מרנא זצ"ל דהנה לכאו' יש לעי' בהא דקיי"ל דמטיל מום בקדשים לוקה משום לאו דמום לא יהי' בו הא מצ"ע לפדות קדשים שנפל בהם מום א"כ הוי לאו הנל"ע ואמאי לקי אמנם נראה כיון דקיי"ל א"פ את הקדשים להאכילם לכלבים א"כ כיון דאם מטיל בהם מום אסורים משום ל"ת כ"ת ומעתה ז"ד שאר קדשים אבל בכור דל"ש בי' עשה דפדיון ולא הוי לאו הנל"ע כלל אינו אסור משום ל"ת כ"ת כיון דבכור א"ד לקדשים כיון דבכור אף אם מומו קודם שנולד חל עליו קדושת בכורה הרי המום אינו מבטל קדושת הבכור לכן מסברא דאינו אסור משום ל"ת כ"ת ודוקא בקדשים דאם מומו קדם להקדשו ל"מ לה הקדש כלל א"כ אם הקדישו קידם והטיל בו מום שפיר הוי בגדר תועבה כיון דהמום פוסל את ההקדש משא"כ בבכור אתד"ק של מרנא הקדוש ז"ל וכ"ת השיב לו על גוף פלפולו דא"ז בגדר לאו הנל"ע גם בקדשים כיון דהלאו כולל גם בכור ומעשר ובבכור ומעשר ליכא עשה דפדיון וא"כ הוי לאו הכולל יותר מעשה וגם בקדשים לא הוי בגדר נל"ע והדר"ל קושית הפוסקים על הר"ם ז"ל דאינו הכרח שיהי' אסור משום ל"ת כ"ת את"ד כ"ת, ואני עומד ומתפלא על מרנא הג' זלה"ה והבדל לחיים כ"ת שיח' דפשיטא להו דבכור ומע"ב כיון דל"ש בי' פדיון ליכא העשה הלא בתוה"ק לא נזכר פדיון כלל רק דאמרינן כיון דתורה אמרה בכל או"נ תזבח ואכלת וזה א"א בלי פדיון לזאת המצוה לפדותה אמנם נראה דאין הפדיון גוף המצוה אלא הכשר מצוה דאכילה וכן מבואר בד' החינוך מצוה תע"א בשרשי המצוה שכ' בזה"ל משרשי המצוה שהי' מחסדי השי"ת עלינו להשות אותנו להנות מבהמת הקרבן אחר שנפל בם