כלי חמדה דברים קנד

מפני שהדבר רחוק לחלק בין קרבן אנשים לנשים לכן מסתבר יותר פירוש הפנ"מ דקאי על המקריבין ונשים א"ק בבמה וכבר הארכנו בענין זה מכמה דוכתין בפ' יתרו עיי"ש. ועי' ברמב"ן ז"ל שכ' לפרש הקרא דאיש כל הישר בעיניו בזה"ל אבל פירוש הכתוב כי ישראל נצטוו במדבר לזבוח כל בקרם וצאנם שלמים לפני המשכן אבל באיזה המקום שיהי' המשכן יעשה אותם ואם לא ירצה לאכול שור ושה לא יתחייב להביא קרבן כלל וג"כ אינו חייב להביא בכורות ולא מע"ב ומעשר שני והנה לא יבא בחיוב המשכן כלל ואפי' ברגלים לא נתחייב לבוא לשם, וכן אחרי זריקת הדם והקטר החלב בשלמים יאכל אותם במדבר בכ"מ שירצה כי לא נתן בהם הכתוב מחיצה אבל אוכלים אותם במחנה וחוץ למחנה והנה אין להם בכל ענין הקרבנות חובה רק איש כל הישר בעיניו יעשה ע"כ צוה בכאן כי אחרי המנוחה והנחלה לא יעשו כן אבל יבואו בחובה למקום ידוע ומיוחד נבחר מהשם ויביאו שם הזבחים והמעשרות והבכורות ויאכלוהו שם במחיצה לפני השם עכ"ל והנה נראה כוונת דה"ק. א' דבמדבר במשכן לא יהי' בשלמים קרבנות של חובה בשום פנים. ב' דאפי' בקרבנות נדבה לא הי' מחיצה לאכילה והי' יכולין לאכול במחנה וחוץ למחנה וב' דברים אלו נשתנו אח"כ כשבאו לא"י אמנם מה שיש לי לעי' בדה"ק מה שלא זכיתי להבין. א' מה שחשב בכורות, מלבד דהוא פלוגתא דריו"ח ור"ל בריש בכורות מלבד זאת אף דהרמב"ן לשיטתו בזה דפסק דל"ק בכורות במדבר וכ"כ להעיר עליו בזה בפ' במדבר חו"ב עיי"ש אמנם כיון דבכור אינו נאכל אלא לכהנים א"כ אפי' אי הי' נוהגין בכורות לא הי' להם לאכול שלמים שהן חיבה. ב' מש"כ מע"ש ומע"ב תמי' מגמ' ערוכה בכורות דף ד' ע"ב ברייתא דסדר עולם אותו היום שהוקם המשכן קרבו וכו' בכורות ומעשרות ובתוס' אותו היום מכאן ואילך לא וכו' משום בכורות נקט אותו היום נראה מבואר דמעב"ה הי' קר במדבר לכ"ע ולית בזה חולק. ג' מ"ש רבינו ז"ל דאפי' ברגלים לא נתחייב לבוא לשם נראה מזה דפשיטא לי' לרבינו ז"ל דבמשכן לא הי' מצות ראי' וחגיגה ושמחה וזה פלא גדול לומר כן הן אמת דבמצות ראי' כתב רבינו ז"ל לקמן ט"ז י"א בזה"ל ולא ידעתי אם לומר כי לאחר שיבנה בית המק' לא להקריב קרבנות הרגלים אלא במקום ההוא אשר יבחר ד' או שיבאר כאן שלא יתחייבו לעלות לרגל עד אשר יבחר השם מקום לשכנו שם עכ"ל נראה דמספק"ל שלא יתחייבו במצות ראי' עד בנין בהמ"ק ושם י"ל דאע"ג דחייבין בשמחה וחגיגה אבל י"ל דמשום זה אינו מחויב לעלות למקום המקדש כגון בנוב וגבעון ואפי' בשילה אם אינם חייבין בראי' ואינם חייבין לעלות שוב גם משום שמחה וחגיגה א"ת לעלות מקודם בזמנם מקודם הרגל ועי' בספרי חמדת ישראל בקונטרס דיני ב"נ אות נ"ב ובקונטרס אחרון אות כ"ז מ"ש בזה אמנם במדבר שהי' כל ישראל ביחד אף א"נ דלא הי' חייבין אז בראי' וכמו שנראה גם דעת רש"י ז"ל בפ' כי תשא ל"ד ב"ד בקרא כי אוריש וגו' והרחבתי את גבולך שכ' בזה"ל ואתה רחוק מבית הבחירה ואינך יכול ליראות לפני תמיד לכך אני קובע לך ג' רגלים הללו נראה מזה דמקודם לא היו חייבין במצות ראי' אך ז"ד מצות ר"פ וממילא דלא נתחייבו בר"ק ג"כ אבל מצות חגיגה ושמחה מהכ"ת לומר דלא נתחייבו בי"ט במדבר שהי' הכל ביחד סמוך למשכן ומה"ט יש לעיין גם במה שראיתי לח"א שכ' דלר"א דמי שאל"ק פטור א"כ מכ"ש במשכן שבמדבר שלא נתחלקה עדיין א"י לא הי' חייבין במצות ראי' ולענ"ד י"ל דר"א לא קאמר אלא דמי שאל"ק א"ח לעלות לרגל אבל אם הוא בירושלים חייב בראי' וקרא דלא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות נראה כן וכ"כ במק"א דנראה מזה דצריך שיהי' לו קרקע חוץ לירושלים מה"ט וראי' לזה דא"כ למה דקיי"ל דירושלים לא נתחלקה לשבטים לא משכח"ל לדינא דר"א כלל דהרי יש לכל ישראל קרקע בירושלים א"ו דצריך שיהי' לו קרקע חוץ לירושלי' וכבר נדפ' בזה בשמי בק"א