כלי חמדה דברים קנג

ב) (שם ח') לא תעשון ככל וגו' איש כל הישר וגו' וברש"י ז"ל מוסב למעלה על כי אתם עוברים את הירדן וכו' אבל בבמה אינו קרב אלא הנידר והנידב וזה איש כל הישר בעיניו נדונ"ד ע"י שישר בעיניכם להביאם לא ע"י חובה אותם תקריבו בבמה עכ"ל והנה בירושלמי פ"א דמגילה הי"א איתא תני אחד האיש ואחד האשה אמר ריו"ח לית כאן אשה איש כתיב בפרשה עכ"ל ועי' בפני משה שפירש דפלוגתת ת"ק וריו"ח אי אשה כשירה להקריב בבמה דת"ק ס"ל דאשה כשירה להקריב וריו"ח פליג דאשה אינה כשירה להקריב בבמה דאיש כתיב בפרשה אמנם בקרבן העדה מפרש דלית כאן אשה דאין קרבן אשה קרב בבמה ולכאו' אין מובן כלל לדבריו דמנ"מ בין קרבן אשה לקרבן איש ואמאי נדונ"ד של אשה לא יהי' קרבין בבמה איברא די"ל דדבר גדול דיבר בזה דהנה יש קרבנות באשה שרשות בידה להקריב אותם ואין עלי' חובה כמבואר במשנה כריתות ד' ח' ע"א האשה שיש עלי' ספק ה' לידות וספק ה' זיבות דמביאה קרבן אחד ואין השאר עלי' חובה ועיי"ש במשנה דרשב"ג למד דאפי' בה' לידות וה' זיבות ודאות דינא הכי וידוע פלוגתת הר"מ והראב"ד ז"ל בזה וביאר הראב"ד ז"ל דבריו בפירושו לתורת כהנים פרשת תזריע פרק ג' אות ז' ועיי"ש באורך שס"ל דמדינא דאורייתא הוי כטבילה דעולה טבילה אחת לכל הטומאות ה"ה הקרבנות כיון דאינן לכפרה אלא להתירה באכילת קדשים ולבא אל המקדש סגי בקרבן אחד וא"כ הי' מקום לומר דכל אלו הקרבנות דאינן עלי' חובה יהי' קרבין בבמה דהוי כמו נדונ"ד לכן קאמר ריו"ח סמי מכאן אשה דאיש כתיב בפרשה דהיינו דוקא הקרבנות ששוין באיש ואשה שהן נדונ"ד קרבין בבמה משא"כ קרבנות של המיוחדין לאשה דיש בהם רשות כיון דבעצם הם חובה ואינן בכלל נדונ"ד אינן קרבין בבמה איברא ז"א דהרי מבואר בר"מ ז"ל דכל הדינים במשנה בזבה ה"ה בזב דג"כ הדין כן דבספק אין השאר עליו חובה א"כ גם באיש משכח"ל רשות א"כ אין זה בגדר קרבן אשה דוקא אך מדה טובה אינה חוזרת ונוכל לומר עפ"י הנ"ל עפמ"ש בס' חמדת ישראל קונטרס נר מצוה חלק הלאווין אות צ"ו במ"ש החינוך ז"ל דהלאו דלא תוכל לזבוח את הפסח באחד שדרשינן על במת יחיד גם נשים בכלל כיון דחייבות בפסח וכתבנו דלפי"ז בפ"ש דנשים בשני רשות לא יהי' בלאו זה אך האמת אינו כן דמפני זה אמרה תוה"ק לאו מיוחד בפסח דאסור בבמה אפי' אם הוא רשות וא"כ י"ל דזה פלוגתת ת"ק וריו"ח דת"ק ס"ל דאחד איש ואחד אשה דהיינו אפי' בקרבנות של אשה דלמ"ל רשות אלא באשה ג"כ קרב בבמה וע"ז אמר ריו"ח דאינו כן איש כתיב בפרשה והיינו דוקא קרבנות דשייכין באיש ובאשה והם רשות קרבין בבמה ולפי"ז קרבנות זב וזבה באמת השאר שאין עליהם חובה קרבין בבמה אמנם בפסח דלא משכח"ל רשות אלא בנשים לא קרב בבמה אך אכתי יש להעיר מה הדין ביולדת דלמ"ל באיש וקרא למפסל ליכא ודוחק"ל דיהי' חילוק בין קרבן זבה לקרבן יולדת כמובן לכן נראה יותר דריו"ח ס"ל כמ"ד אין עופות בבמה וא"כ לא משכח"ל קרבן שיהיה רשות בבא מחמת חובה כ"א פסח בנשים ובזה שפיר י"ל דאינו קרב בבמה כיון דבעצם אינו נו"נ וא"ש בזה גם מה דיש לתמוה על הג' בעל קרבן עדה ז"ל שמפרש דקרבן אשה פסול בבמה דמהכ"ת לומר כן הא גם בב"נ קרבן אשה כשר להקריב בבמה כמבואר זבחים קט"ז ב' גבי איפרא הורמיז אמי' דשבור מלכא ועיי"ש אמנם להנ"ל א"ש דהכא הכוונה רק ק"פ דבנשים רשות אך כ"ז כותב אני לפלפולא אמנם לקושטא דמילתא אע"פ שלפי פשטן של דברים נראה יותר כפירוש הקרבן עדה כיון דקרא דאיש כל הישר בעיניו דבא להורות דין נדונ"ד קרבין בבמה לא קאי על המקריבין כ"א על הקרבנות דהרי אפי' כהן אסור להקריב בבמה קטנה חובות וכיון דקאי על הקרבנות א"כ אם אמרינן דאיש כתיב בפרשה וממעטינן אשה ג"כ מסברא דקאי על הקרבן דהיינו דקרבן נשים אינו קרב לגמרי בבמה אמנם