כלי חמדה דברים קנב

מסאכטשעוו שליט"א הנה עתה בא לידי ספר עין יצחק נדפס מחדש מאת הגאון המפורסם מוהר"י אלחנן שיחי' וראיתי בחאו"ח סי' ה' אוקכ"ח העיר ג"כ כסברת אדמו"ר הגה"ק שליט"א לומר דמגילת סוטה אדעתא דהכא ל"ק ורוצה לת' בזה הא דהיתה נגנזת תחת צירו של היכל אמנם לענ"ד הד' צ"ע דדוקא בנמחקה המגילה דאיכא אומדנא גדולה דלא רצה למחוק את השם בחנם שייך לומר אדעתא דהכא ל"ק משא"כ היכא דלא נמחקה ל"ש לומר אדעתא דהכא ל"ק ובזה א"ש מה שהעיר הג' המחבר מהא דמנחתה נשרפת ולא אמרי' אדעתא דהכא ל"ק ולכן כתבנו בפנים דמדברי הירושלמי דס"ל דהיתה נגנזת תחת צירו של היכל כדי לשוחקה נראה דס"ל דהי' תנאי ממש וראיתי להג' הנ"ל בסקכ"ט שג"כ העיר בזה דהי' כותב על תנאי והולך ג"כ בשיטת ברירה אך לא מצא מנוח בפלגתת ב"ש וב"ה בשיעור המחיקה עי"ש ולמ"ש בפנים א"ש הכל בעזהי"ת וע"ע שם בסקל"א ולא עמדתי ע"ד בזה והעיקר כמ"ש בשילהי דברינו בת' הרמב"ם שהשמיט ענינו דגגיזה תחת צירו של היכל הן אמת כי בדרך פלפול י"ל דלא כדברינו שכתבנו בפנים דע"כ ראב"ש פליג בזה על הברייתא דהיתה נגנזת תחת צירו של היכל דהנה באמת צ"ע סברת ר"ש דס"ל דמכיון דאת אומר למחיקה נתנה למה אינה כותב וכונתו דכמו דחזינן דלענין טומאת ידים הקילו בו מכח הך סברא נקל בו ג"כ לענין הכתיבה יהי' מותר על עור בהמה טמאה ולכאו' ההבדל מבואר דטומאת ידים דהוא רק גזירה דרבנן סמכינן ע"ז משא"כ לענין זה דנכתב על עור בהמה טמאה כיון דבאמת קדושה אית בה א"כ מנ"ל להקל בסברא זאת ועי' בס' הנ"ל אוקכ"ז שכ' באמת בסברא זו לתרץ דברי הרמב"ם שמחלק בין זל"ז אמנם נראה דר"ש לשיטתו דס"ל דכל העומד לעשות כעשוי' דמי א"כ שפיר ס"ל לר"ש כיון דמגילת סוטה עומדת למחיקה כמחוק דמי ומותר לכתוב על עור בהמה טמאה וע"ז אמר ראב"ש כיון דעכ"פ יש מציאות שלא תמחק א"א א"ש אע"ג דגם אז גונזין אותה תחת צירו של היכל כדי לשוחקה מ"מ כיון דמחיקה זה לאו מצוה הוא ושוב לא אמרי' בו כל העומד כמ"ש התוס' בכמה דוכתין אך לפ"ז בלא"ה מתורץ הרמב"ם שפיר דלהלכה קיי"ל שפיר דאין כותבין על עור בה"ט אך זה דרך פלפל והעיקר נלע"ד כמ"ש בפנים דפליגי בזה

בעיקר הדבר שכתבתי א"מ שאלה על קדושת השם לכאו' יש להעיר כיון דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למחקו א"כ השם הוא רק כשהוא בקדושה א"כ בזה שישאל עליו הרי מבטלין מקדושת השם וזה גופא הוי מוחק את השם וכ"כ במק"א לענין שאלה בתרומה דיהי' אסור מצד מאבד (עי' לעיל סי' כ"ד) ומצאתי אח"כ שנדפס ס' אתוון דאורייתא מכבוד ידידי הרב הגאון מוהר"י ענגיל נ"י מבענדין כלל ט"ו העיר ג"כ בזה והוסיף דאפי' בפתח דהוי לנדר טעות ואגלמ"ל דל"ה תרומה כלל מ"מ אסור למיתשל עליו דהר"ז דומה למ"ש הב"י בס' רכ"ח דנודר הנאה מבני העיר אסור לישאל אצל חכם מבני העיר כיון דבזה נהנה אע"ג דלפי האמת כשמתיר הרי לא הי' אסור בהנאה כלל מ"מ ההיתר גופא חשיב הנאה ואסור להתיר לו וה"ה בתרומה דאסור לאבד את התרומה מקדושתה אסור לשאול עלי' עי"ש שהאריך בזה ומני' נלמוד דה"ה בקדושת השם אע"ג דמהני בי' שאלה מ"מ אסור למיתשל כיון דבזה מבטלו מקדושתו ה"ה מוחק את השם אך א"כ יקשה לנו מנ"ל דבקדשים מהני שאלה לפמ"ש דלאו דל"ת כן כולל כל הקדשים א"כ בכל הקדשים אמאי מותר למיתשל עלי' הא עובר על ל"ת כן וא"ל דגלי קרא בשחוטי חוץ דמהני שאלה ז"א דשחוטי חוץ שאני כיון דבלא"ה אינו ראוי לד' שפיר מהני שאלה משא"כ בכל הקדשים ועכצ"ל דזה אינו מיקרי מוחק את השם וכמ"ש לעיל לענין מאבד תרומה דזה אחד מגדרי התרומה דמהני בי' שאלה וה"ה הקדש וא"כ א"נ דגם בקדושת השם מהני שאלה פשיטא דמותר ליתשל עלי' ואין בזה משום מוחק את השם ועי' היטב בכ"ז כי הדברים חדשים ונכונים בעזהי"ת: