כלי חמדה דברים טו

יוחרם הרי שאמרם בשינוי ממה שנצטוה מהקב"ה ואפי' לפ"ד הרמב"ן ז"ל דלא ניחא לי' בזה ופירש שהיתה למרע"ה ציווי שלא כתבה על ספר כמו המצוה של גניזת המן למשמרת (ויש שם ט"ס ברמב"ן ז"ל מ"ש דמצוה של גניזת המן נאמרה בלשון כה ומפורש בתורה להיפך והעיר בזה ח"א ומצוה לתקן] היינו משום דנאמרה בלשון כה אמר ד' אבל בודאי מודה הרמב"ן ז"ל דיש כמה דבורים של מרע"ה בארבעה ספרים הראשונים דמרע"ה אמרם והיינו כל הדיבורים שאמר הוא להקב"ה וכן הא דמשה רבינו ע"ה הוסיף יום אחד מדעתו אך ברור הדבר דכוונת האוה"ח הקדוש דההבדל בין התורה למשנה תורה בשינוי הוא בביאור מצות הקודמת לדורות דבאלו הד' ספרים הראשונים אמרם בלי שינוי אפי' אות רק כמו שיצאו מפי הקב"ה ובמשנה תורה הרחיב מרע"ה את הביאור למצות אלו מפי עצמו והרי זה כהדיבורים של מרע"ה שנזכרו בד' הספרים שהן הן גופי תורה אמנם אח"כ כאשר צוהו הקב"ה לכתוב את כל התורה על הספר אמר הקב"ה כל הדברים האלו הן מה שדיבר משה לו והן מה שדיבר משה לישראל אות באות איככה לכותבם על הספר ומרע"ה אמר אחריו אות באות וכתבן על הספר ואין בזה הבדל כלל בין הד' ספרים למשנה תורה שסוף כל סוף לאחר שאמר מרע"ה ביאורי התורה והמצות מפי עצמו הסכים הקב"ה עמו ואמר כל הד' אלו לכותבם כל ספר התורה והרי הן אות באות מפי הגבורה וז"ב ואמת בדעת הרמב"ן ז"ל ואוה"ח ז"ל ועי' בראב"ן סי' ל"ד שכ' טעם דר"י דבכל התורה לא דריש סמוכין ובמשנה תורה דריש סמוכין היינו משום דבכל התורה שמפי הגבורה נאמרה ואין מוקדם ומאוחר מה שא"כ במשנה תורה שסידר משה רבינו ע"ה פרשה אחר פרשה לא סידר אלא להדרש וכונתו נראה דס"ל דכשאמר אח"כ הקב"ה למרע"ה לכתוב את כל התורה על הסדר הנה בד' ספרים הראשונים הי' הכל ע"י הקב"ה בעצמו אבל במשנה תורה דמרע"ה אמר מקודם משנה תורה על הסדר כמו שהוא כתוב לפנינו נהי דנכתב על הספר על פי דברי הקב"ה אח"כ למרע"ה מ"מ בודאי דהקב"ה הסכים עם מרע"ה באופן הסידור ג"כ ונכתב אח"כ בספר כפ"מ שאמרם מרע"ה בע"פ מקודם לישראל וכיון שמרע"ה היתה כונתו לבאר התורה והמצות לישראל לכן בודאי סידרם לדרשה כיון שהסברא נותנת כן לדרוש סמוכין רק שלא נוכל לדון ע"ז בבירר א"כ ז"ד בד' ספרים אבל במשנה תורה דרשינן סמוכין

ועי' בס' פענח רזא לרבותינו בעה"ת שכ' בזה"ל אלה הדברים זה ספר משנה תורה שחזר משה ושנה להם את התורה שנית ולפעמים חידש בו איזהו דבר ומפני שהוא חזרת דברים אמרינן לכ"ע לדרוש בו סמוכין אפי' למאן דלא דריש סמוכות בשאר חומשי התורה וסדרותיהן עכ"ל. וכונת דה"ק נראה לכאו' כיון דהוא חזרת דברים ושינה עתה סדר המצות מכפ"מ שאמר מקודם ולדוגמא מצות כלאים ומצות ציצית שסמכן במשנה תורה להדדי מה שלא נאמרו כן בהציוי לישראל ע"כ דאתא למדרש סמוכין אך לפי"ז במצות מחודשות ל"ש למדרש סמוכין אף במשנה תורה ומה יענו להא דדרשינן סמוכין לענין מלקות דצריך להיות דומה ללאו דחסימה וכן לענין יבמה דאם היא מוכה שחין אין חוסמין אותה אע"ג דכל ג' מצות אלו הן מצות מחודשות ולא נזכרו כ"א במשנה תורה הכלל שד' הפע"ר צ"ע יהי' איך שיהי' לקושטא דמלתא אין שום נפ"מ בין משנה תורה להד' ספרים דבאמת דיבור משה אף כשהרחיב הביאור מעצמו הי' שכינה מדברת מתוך גרונו וה"ה דברי תורה אך אם לא הי' הסכמה מהקב"ה להעלות הביאור בספר התורה