כלי חמדה דברים קלה

וגו' מה ע"ז מיוחדת שהוא מצות הגוף שאינה תלוי' בארץ ונוהגת בארץ ובחו"ל כך כל מצות שאינן תלוין בארץ נוהגת בארץ ובחו"ל אמנם לד' א"ש דהכא עיקר הילפותא לאותם המצות שנאמר בהם ביאה ונוהגין בארץ ובחו"ל אף בזמן שליכא א"י בעולם כמו בגלות בבל דבטלה קדושת הארץ וזה לא נשמע מע"ז דהיתה תמיד נוהגת בחו"ל ולא תלי לה כלל בא"י לכן צריך ללמוד ממקראות אלה

וראיתי לרבינו הרמב"ן ז"ל בקידושין בסגי' דחדש בברייתא שם שמבואר ד' הספרי בפ' ראה הנ"ל שתמה בזה איך אמרינן דילפינן מהאמור בענין דכתיב אבד תאבדון וגו' מה ע"ז שהוא חוה"ג נוהגת בין בארץ ובין בחו"ל הא איבוד ע"ז הוא רק בא"י דבחו"ל אין אתה מצווה לחזור אחרי' וא"כ אי ילפת מאיבוד ע"ז מנ"ל דבחו"ל מצווה לחזור אחר מצוה שהן חוה"ג לקיימם ומתרץ דסמיך אסיפא דקרא דכתיב ל"ת כן וגו' דדרשינן על שחוטי חוץ ושפיר ילפי' מני' דכמו ש"ח דהוא חוה"ג נוהג בין בארץ בין בחו"ל ה"ה דכל מצוה שהוא תוה"ג נוהג בין בארץ בין בחו"ל ונראה דכונת הרמב"ן ז"ל לת' שתי הדרשות בספרי דבפ' עקב ילפינן מת"ת ותפילין דהמה מצ"ע לכל מצ"ע שהם חוה"ג שנוהג בכ"מ והכא ילפינן לל"ת שהן חוה"ג שנוהג בכ"מ כמו בש"ח דנוהג בכ"מ אמנם מה דיש לעי' על רבינו הרמב"ן ז"ל אמאי נקיט דרשה זו דדרשי ש"ח מלאו דל"ת כן שזה אינו רבותא כ"כ דנוהג בין בארץ ובין בחו"ל כיון דאיסור ש"ח הוא מכח קדושת הקדשים שא"ר להקרבה אלא בבהמ"ק א"כ כיון דאסור בא"י מכ"ש בחו"ל דודאי אסור לשחוט שמה קדשים המוקדשין לגבוה אמאי לא נקיט רבינו הרמב"ן ז"ל אזהרה דמוחק את השם דג"כ ילפינן מהאי קרא ונוהג ג"כ בין בארץ בין בחו"ל

ומה שנראה בזה דהנה לכאו' יש לעי' אמאי ל"כ רבינו ז"ל בפשיטות כיון דהקרא מדבר באיבוד ע"ז וא"כ מוכרח דאסור לעבדה וילפינן מאיסורי ע"ז לכל התורה דאסורין בכ"מ ובאמת ראיתי בספרי דבי רב להגאון מוה' ר"ד פארדי ז"ל הביא בשם רבינו הילל יש שמפרש כן דהלימוד הוא מלאווין דלא תשתחוה לאל אחר ולא תעשה לך פסל וכתב ע"ד הרמב"ן ז"ל שהם דחוקין אמנם לענ"ד דבר גדול דיבר הרמב"ן ז"ל דל"ש למילף מע"ז כיון שנוהג בחו"ל דה"ה כל הל"ת שבתורה דהרי לאוי דע"ז שאני דגם ב"נ הם מוזהרין ע"ז ולא תלי' בתורה כלל וא"כ מהכ"ת שלא ינהגו בכ"מ ומה ענין ארץ ישראל לזה ודוקא הלאוין המיוחדין לישראל שנתנו במתן תורה שכ"כ הרמב"ן ז"ל דעיקר נתינת התורה וקיומה הי' לא"י שפיר צריך קרא אף דהוא חוה"ג שנוהג בין בארץ בין בחו"ל אבל ז' מצות דגם ב"נ מוזהרין ע"ז פשיטא דלא תלי' בא"י כלל לכן מפרש הרמב"ן ז"ל דקאי על ש"ח ומעתה נראה דלכן לא רצה הרמב"ן ז"ל לפרש דקאי על מוחק השם דנראה דס"ל לרבינו ז"ל דגם ב"נ מוזהרים על מחיקת השם וכמו דמוזהר על ברכת השם ה"ה דמוזהר על מחיקת השם ולכן ל"ש למילף מני' על כל המצות לכן מפרש לה על ש"ח וזה נראה נכון בדעת הרמב"ן ז"ל אך מה שיש לעי' עוד הלא מזה דצותה התורה לאבד ע"ז ע"כ דע"ז אסור בהנאה מה"ת וא"כ הו"ל כאלו כתיב כאן הלאו דלא ידבק בידך ולא תביא תועבה אל ביתך וכ"כ במק"א דלאווין אלו דהנאת ע"ז א"נ בב"נ וא"כ שוב י"ל דילפינן מלאווין אלו לכל התורה ועי' היטב בספרי דבי רב ותבין דברינו ועוד שגם דבר זה שנימא דב"נ מוזהר על איסור מחיקת השם צריך לראי' ולא מצאתי הדבר מבואר בשום מקים ואין לדמות מחיקת השם לברכת השם כמובן לכן נלענ"ד