כלי חמדה דברים קלו

בהעמק העיון בכונת רבינו הרמב"ן ז"ל ונקדים מה דיש לדקדק אמאי בספרי כאן בפ' עקב ילפינן דמצ"ע שהם חוה"ג נוהג בין בארץ בין בחו"ל מת"ת ותפילין אמאי שביק מזוזה ואם אמנם כי מלשון רש"י ז"ל נראה מבואר דנקיט מזוזה אך מלבד שבספרי לפנינו אינו נמצא מלבד זאת אפי' לפי גרסת רש"י ז"ל מזכיר מזוזה הכא בענין שלא יהי' כחדשים בעינך כשיחזרו אמנם במה דמבואר בספרי דילפינן מכאן דחוה"ג נוהג בין בארץ בין בחו"ל בזה מבואר דהספרי לא יליף ממזוזה אלא מת"ת ותפילין כמו שיראה המעי' בפנים וצ"ב אמאי שביק מזוזה

לכן נראה להעיר דשאלת הספרי מנה"מ דחוה"ג נוהג בחו"ל היינו רק במצות שאינן נוהגות בנשים רק באנשים בזה יש סברא לומר דא"נ אלא בארץ משא"כ במצות שנוהגות בנשים ג"כ ונשים הרי לא נטלו חלק בארץ הרי נראה דמצות אלו לא תלי' בארץ לכן נוהגות בין בארץ בין בחו"ל ולכן מזוזה ל"ש למילף לכל המצות שהן חוה"ג דנוהגות גם בחו"ל משום דמזוזה שאני דגם הנשים נתחייבו בה משא"כ מצות שנוהגות רק באנשים י"ל דא"נ אלא בארץ לכן ילפינן מת"ת ותפילין דאין הנשים חייבות בהן ואעפ"כ נוהגין בכ"מ דה"ה לכל מצוה שהוא חוה"ג שנוהג בין בארץ בין בחו"ל וזה פשוט ומעתה י"ל דהרמב"ן ז"ל רצה ללמוד מל"ת שג"כ א"נ בנשים ואעפ"כ נוהגת בין בארץ ובין בחו"ל דה"ה לכל ל"מ שבתורה לכן לא נקיט אזהרה דמוחק את השם דזה נוהג בין באנשים בין בנשים ונקיט אזהרה דשחוטי חוץ שי"ל דלא היתה נוהגת בנשים במדבר עפמ"ש השטמ"ק כריתות דנשים אינו מוזהרות על איסור דהעלאה בחוץ וכ"כ ביאור הדברים בפ' אחרי אות ה' דס"ל דאשה פסולה גם בבמה וכיון דהיתה פסולה בבמה לכן לא נאמר עלי' אזהרה דהעלאה בחוץ אחר שהוקם המשכן כיון דגם מקודם לא היתה מעלה בחוץ עיי"ש שהארכנו בזה

ומעתה לר"ע דס"ל דבמדבר אשתרי בשר נחירה וא"כ גם שחיטה היתה עבודה והיתה צריכה כהן נהי דבבמה אשתרי זר אבל נשים הי' פסולות בבמה אף בשחיטה וממילא אזהרת דש"ח דנאמרה במדבר לא היתה בנשים ויש להכריח שכן דעת הרא"ה ז"ל בס' החינוך בפ' מטות דס"ל דאע"ג דהתרת נדרים בג' הדיוטות מ"מ נשים אינן בכלל הדיוטות שיהי' יכולין להתיר הנדר ותמהו עליו הא מבואר בנדרים ד' ע"ח ע"א דהיתר נדרים בג' ילפינן מזה הדבר הנאמר בש"ח מה להלן אהרן ובניו וכל ישראל ה"ה בהתרת נדרים אהרן ובניו וכל ישראל וא"כ כמו דבש"ח גם נשים מוזהרות יהי' כשירות להתרת נדרים ג"כ ועי' בר"ן ז"ל שם שכ' להעיר לענין הדיוט דאי מסברי לי' לא סבר דאינו כשר ועיי"ש שכ' דהאי כדינו והאי כדינו ולא העיר כלל בזה מנשים דהוזהרו בש"ח ופסולין להתרת נדרים והוא פלא שלא דיבר מזה כלל אמנם להנ"ל א"ש דבאמת נשים לא נכללו באזהרת דש"ח כיון דהי' פסולות לשחוט בבמה לא קאי עלי' אזהרה דש"ח ובאמת בש"ח נאמר "לבני ישראל" וכ"כ הריטב"א ז"ל דהיכא דיש סברא לדרוש בנ"י ולא בנות ישראל דרשינן והכא הרי יש סברא למעט נשים כיון דלא היו זובחים עד עתה בבמה עיי"ש בקרא בפנים ותבין דברינו וכד' השטמ"ק הנ"ל וא"כ נשים לא היו מוזהרות בש"ח ושפיר לתני' בזה הדבר דהתרת נדרים ואע"ג דכשבאו לארץ ושחיטה היתה נוהגת בחולין שוב שחיטה לאו עבודה הוא ואח"כ דהותרו הבמות היו נשים יכולות לשחוט בבמה אע"ג דפסולות להקריב וא"כ ממילא חל עליהם איסור דש"ח מ"מ כיון דבמדבר לא היתה עליהם אזהרה דש"ח