כלי חמדה דברים קלב

מעשרה על לוח זה ושפיר שיבר שניהם אד"ק והנה מתנצל בעצמו שאינו ע"פ האמת מ"מ דרך דרש יש מקים לומר כן הואיל ונפק מפומי' דר' ענן אמר שמואל

אמנם לענ"ד לומר עפ"ז ברווחא דהנה יש לעי' לפ"ד הרמב"ן ז"ל בפ' יתרו דחמשה דברות הראשונות המה מצות שבין אדם למקום וחמשה דברות האחרונים המה ממצות שבין אדם לחבירו והנה מצאנו בקרא חיבר עצבים אפרים הנח לו והיינו שע"י אחדות שבינם לבסוף יכירו אחדות השי"ת ג"כ כי זה בזה תלי' כמו"ש רש"י ז"ל החילוק בין ישראל דכתיב בהו שבעים "נפש" ובין אוה"ע דכתיב בהו נפשות א"כ אמאי מרע"ה שיבר ב' הלוחות הי' לו להשאיר את הלוח השני דכתיב בי' המצות שבין אדם לחבירו לכן פירש רש"י ז"ל לחת כתיב דשוות המה שהי' על שני הלוחות כתוב כל עשרת הדברות ושפיר שיבר שניהם וז"נ דרך דרוש אך למ"ד שהי' כתוב על לוח אחד חמשה ועל לוח הב' ג"כ חמשה דברות נראה שהענין שמרע"ה שיבר את הלוחות דמרע"ה דן שמצות שבין אדם לחבירו אין להם מקום אלא אם הם מאמינים באחדות השי"ת אמנם כשהם מומרים לעכו"ם אין להם שייכות כלל בתוה"ק אף במצות שבין אדם לחבירו ונראה שזה הכוונה בתוה"ק ואהבת לרעך כמוך אני ד' היינו שאהבת ריעים הוא רק מצוה אם אתה מאמין שאני ד' אבל בלא זה אין זה מצוה כלל וכבר ביארנו כמה פעמים שזה הוא היתרון שנתן הקב"ה לישראל בעשרת הדברות בפרט בדברות האחרונים שלכאו' גם ב"נ מוזהרים על הכול רק שניתן לישראל בתורת קדושת ישראל שיתקדשו על ידם ויהי' להם עיד"ז דביקות להקב"ה ויש לפרש הקרא דואהבת לריעך כמוך אני ד' שהוא טעם על אהבת ריעים כי דאני שבישראל הוא הנפש והוא חלק אלוקי ממעל כמפורש בתוה"ק ויפח באפיו נשמת חיים וידועין ד' הזוה"ק מאן דנפח מדילי' נפח א"כ האדם הוא חלק אלוקי ובנפש הכול אחד הן וא"כ הוא באמת הוא בעצמו אמנם זה רק עיד"ז שמקבלין ישראל את התוה"ק אמנם בלא התוה"ק אע"ג שיש להם שבע מצות ב"נ מ"מ אין להם חלק ונחלה בתוה"ק אף באותם המצות שבעשרת הדברות שהם בין אדם לחבירו ושמוזהרין עליהם וי"ל שזה ענין הווין שנוסף בדברות האחרונות בעשרת הדברות ובדברות הראשונות וואווין המחברין ונראה שנודע מ"ש המקובלים שואו הוא מלכות והנה בדברות הראשונות נזדככו ישראל כמלאכי השרת והשיגו בעצמם שכל המצות האלה בישראל הם להמשיך עליהם מלכות שמים וזה אשר נוסף להם כשנצטוו ע"ז בסיני אמנם בדברות האחרונות נכתבו הוואווין להורות זה שכל מצות אלו שורשם מלכות היינו שיקבלו עליהם עול מלכות שמים ובלא זה אינן מצות כלל ובפשיטות י"ל ג"כ דוואוו מורה על חיבור דהיינו להורות דכל מצות האחרונות שהם בין אדם לחבירו יש להם חיבור עם המצות הראשונות שהם בין אדם למקום והלוח השני בלא הראשון אינו כלום ובזה נתאמת שמרע"ה שיבר את ב' הלוחות בהסכמת השי"ת

וי"ל בזה פירוש הגמ' דמרע"ה שיבר את הלוחות מדעתו והסכים הקב"ה עמו מה דרש ק"ו ותמהו בתוס' אם הוא ק"ו הא אינו מדעתו אמנם להנ"ל א"ש דמהק"ו לא נשמע אלא שישראל אינן ראוין להלוח שבמצות שבין אדם למקום אבל הלוח השני שבמצות שבין אדם לחבירו מנין וזה הי' מדעתו והסכמת הקב"ה עמו דמצות שבין אדם לחבירו א"ל מקום עפ"י תורה א"ל מצות שבין אדם למקום ויש לפרש עפ"ז ד' רש"י ז"ל לתת כתיב ששניהם שוות