כלי חמדה דברים קל

אפי' גילדנא דבי גילו וברש"י ז"ל כל נפש דבר חי הנאכל שלם. כל הקרוב לנפש משיב את הנפש אמר ראב"י עינקא ופירש רש"י ז"ל צואר מקום בית השחיטה וסמוך ללב ולמעיים עכ"ל הרי מבואר בש"ס דבגרון מקרי קרוב לנפש משום דהוא סמוך ללב ולמעיים והלב והמעיים הם בכלל נפש ובתו"כ דיליף טומאת בית הבליעה מדכתיב נפש היינו מדכתיב נפש אמרינן דקאי על "בית הנפש" דהוא הצואר דאל"כ לא נדע מקום המיוחד שיטמא כיון דנפש כולל לב ומעיים ודוק היטב כי ז"ב לענ"ד

הכלל דנפש כולל לב ומעיים רק דנפש דכתיב בקרא דרשינן על בית הנפש דהוא הצואר ובזה מתקיימים כל הד' שכתבנו לעיל באו"ק ז' אך כ"ז דוקא בלשון תורה אמנם בלשון חכמים אמרינן דנפש כפשטא דקאי על לב ומעיים ומעתה י"ל דזה בודאי דחומץ יש בו הנאת גרונו שצריך דבר שיהי' בו משיב נפש שיתן לו חיות וכמו"ש מרן ז"ל מדכתיב ואבדתי את הנפש לכן פליגי רבי וחכמים אי חומץ משיב את הנפש והיינו אם נותן חיות לגוף כמו מילוי כרס כן בחומץ הוא מחזק את הלב ונותן לו חיות והוי בגדר הנאת מעיו וחכמים ס"ל דא"מ את הנפש וליכא הנאת מעיו כ"א הנאת גרונו ואינו חייב ביוה"כ ולפ"ז א"ש דהר"מ ז"ל פוסק כחכמים ולכן ביוה"כ פטור ובתרומה חייב קו"ח

אמנם כ"ז אינו דהרי מבואר בר"מ ז"ל פ"ח מה' ברכות ה"ח דמברך על חומץ שהכול ולד' הגא' ז"ל דבברכה צריך הנאת מעיו דוקא א"כ מוכרח דהר"מ ז"ל פסק דבחומץ איכא גם הנאת מעיו א"כ אמאי לענין יוה"כ פטור ומבואר מזה דדעת הר"מ ז"ל דבברכה סגי הנאת גרונו ג"כ ועוד דהרי בירושלמי מבואר דגם לענין תרומה צריך לטעם דחומץ משיב את הנפש רק דחכמים מודים לרבי בזה ולדברינו כיון דתרומה סגי הנאת גרונו ל"ש שיהי' משיב נפש כלל וא"כ ע"כ צ"ל כד' מרן זצוק"ל דזה שמשיב את הנפש עושיהו להנאת גרונו א"כ מוכרח דגם ביוה"כ סגי בהנאת גרונו אמנם לעיקרא דמילתא כ"כ למעלה שנראה עיקר מש"ס דילן וירושלמי דיוה"כ דינו כשאר אסורין וכן החליט הג' בעל חלקת יואב שיחי' ומ"ש מרן זצוקלה"ה בישוב ד' הר"מ ז"ל בשמן שמברך עליו שהכול כיון דיש בו הנאת מעיו משא"כ בתרומה פטיר כיון דא"ב הנאת גרונו צע"ג הא מסגית הש"ס נראה מבואר דמצד מזיק אתי עלה ולא משום דא"ב הנאת גרונו וברש"י ז"ל אוזיקי מזיק לגופי' וא"ז אכילה שטענה ברכה. ובתרומה ג"כ פטור משום דכתיב כי יאכל פרט למזיק ולענ"ד נראה בדעת הר"מ ז"ל דס"ל דשמן כ"ש אינו מזיק ובברכה שלפניהן ל"צ שיעור לכן בשותה שמן לבדו מחויב תמיד לברך כיון דעל משהו הראשון נתחייב לברך כמוש"ל באריכות בפ' בהעלותך ויש להביא קצת ראי' לזה שכן דעת הר"מ ז"ל מדלא כתב ברכה שלאחרי' על שמן כלל עי' היטב בלשונו הזהב פ"ח מה' ברכות ה"ב אמנם להנ"ל א"ש דבשתה ע"י אניגרון כשחושש בגרון פשיטא דמברך אחריו מעין שלש ובאינו חושש בגרונו כיון דהוא טפל מברך בורא נפשות ובשמן לבדו אינו מברך כלל כיון דברכה אחרונה צריכה כשיעור ואם שותה כשיעור הוא מזיק לגופו ול"ש ברכה כלל ואע"ג שבה' ח' שם כתב שכל המברכין לפניו שהכול מברכין לאחריו בנ"ר נראה דלא קאי אלא אדסמיך ולא על שמן דה"ב וצ"ע עוד בזה

וחזות קשות ראיתי בד' רבינו הגדול זצקלה"ה שכ' בזה"ל אבל שמן אין היכר שלרפואה קא מכוין די"ל