כלי חמדה דברים יג

כ"כ במק"א שבכל המצות יש בהם חלק העשוי' וחלק הלימוד וחלק הלימוד הוא ג"כ חלק מהמצוה ועי' מ"ש בזה באריכות בהקדמה לס' חמדת ישראל ומעתה י"ל דהמצות התליות בארץ אע"ג דאינן נוהגות בחו"ל היינו רק חלק העשוי' אבל חלק הלימוד נוהג גם בחו"ל ולכן נצטוו ישראל מיד במצות התלויות בארץ שיהי' להם עכ"פ המצות בחלק הלימוד אמנם ז"ד במצות התלויות בארץ שא"א עתה לקיים יותר מחלק הלימוד שפיר נאמרה להם בשביל זה אבל מצות שהן חוה"ג רק שגזרה חכמתו ית' ויתעלה שלא לחייב את ישראל אותם מקודם שיבואו לא"י א"כ אותן המצות לא הי' להם שייכות קודם כלל אף בחלק הלימוד שלהם כיון דא"א להפריד בהם בין חלק הלימוד לחלק העשוי' כיון דהם חוה"ג ולכן לא נאמר כלל בחו"ל עד שהגיע זמן חיובם סמוך בכניסתו לארץ

(מה שהקשה הרדב"ז על מ"ש הרמב"ן ז"ל דמפני שאינן תדירות לא הזכיר אלא בבנים הבאים לארץ והא מצות בהמ"ז היא תדירה א"י מה ק"ל הא ברור הדבר שכונת הרמב"ן ז"ל בת' זה הוא רק על מצות שהי' חייבות גם במדבר אבל ברהמ"ז נראה פשוט דלא נתחייבו קודם שבאו לא"י ל"מ לדעת רש"י ז"ל דמי שאין לו חלק בארץ א"ח בבהמ"ז א"כ בודאי דל"נ מקודם אך אפי' לפי"ד התוס' מ"מ נראה פשוט דהחיוב לא התחיל קודם שבאו לארץ וכ"נ פשטות ד' הגמ' ברכות מ"ח משה תיקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם המן משמע דגם על אכילת לחם ממה שתגרי נכרי מכרו להם הי' ג"כ ברכת הזן רק מדרבנן ועי' בר"מ ז"ל פ"ב מברכות דלא העתיק כלל הך דבשעה שירד להם המן ולדעת הרמב"ן ז"ל מוכרח כן דאל"כ מה קאמר דמשה תיקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם המן דע"כ כונתו גם על לחם גמור דאל"כ הל"ל על המן וע"כ כדאמרן וקשה הא לדעת הרמב"ן ז"ל כבר נצטוה משה רבינו אז במצות ברהמ"ז וא"כ למ"ל תקנה א"ו כדאמרן דחיוב דאורייתא לא נתחייבו קודם שבאו לארץ וזה ברור

ומה שהקשה עוד מלאוי דבל תוסיף ובל תגרע שהם תדירות נראה לענ"ד דהנה לאוין אלו לדעת הר"מ ז"ל עיקרן על הוספה וגורעין ממצות התורה בכללן ע"י החכמים כמו"ש הר"מ ז"ל רפ"ט מיסוה"ת ועי' בספר סדר למשנה להגאון מוהרז"ו באסקאוויץ מה שהאריך בזה בד' העקרים שחולק עליו וד' רבינו הר"מ ז"ל ברורים בזה ואע"ג דברור הדבר בדעת הר"מ ז"ל דגם במוסיף בחוקי מצוה כגון ה' פרשיות בתפילין ה' ציצית שני לולבין איכא בל תוסיף כמו שמבואר בדבריו ז"ל בפי"ד מתפילה לענין ברכת כהנים ודלא כהג' ז"ל במאמר ב"ת דהר"מ ז"ל לא הביא כלל ענין ב"ת בפרטי המצות ובנה דיוק על לשון הגמ' בברכת כהנים הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך לישראל ולא ראה בספרי ראה ששם באמת אינו כתוב לשון זה כלל וכן מבואר מד' הר"מ ז"ל בה' לולב לענין שני לולבין ועי' בכסף משנה בשם תשובת הר"מ ז"ל בזה וכן מהא דנתערבו מתן אחת במתן ד' דפליגי ר"א ור"י שרוצה החכם הנ"ל לומר דפלוגתתם רק לענין הוראת החכם דהחכם יעבור בב"ת וב"ת אינו כלום דא"כ לא יתכן הלשון כשעברת על בל תוסיף עשית מעשה בידך הכלל שהדבר ברור דכ"ע מודים בזה דבתוארי המצות איך לעשותם איכא ב"ת וב"ת כמבואר בספרי ובכמה מקומות בש"ס בבלי וירושלמי אבל מ"מ כיון דנכלל גם בזה שלא להוסיף ולגרוע מהתורה והמצוה בכללה וזה יתכן רק אחרי חתימת התוה"ק והמצות שנאמרו מהשי"ת ע"י מרע"ה לכן נאמרו אזהרות אלו במשנה תורה בשעה שבא להזהיר על כה"ת והמצות בכללן ובפרטן: