כלי חמדה דברים יב

שכיחי טפי מהני ובאותן שנתחדשו איכא כמה מצות דשכיחי תדיר כגון ואכלת ושבעת וברכת לא תוסיף ול"ת הקם תקים. וכי מצות גירושין ל"ש והלא מעשים בכל יום. ורוב מצות המחודשות הם דברים מצוים יותר מאותם שנאמרו ואני לא ירדתי לסו"ד הרב ז"ל אבל מה שאני סובר שכל הפרשיות המחודשות בערבות מואב נאמרו וכל פרשה שנשנית משום דבר שנתחדש בה ואם תשאלנו למה [לא] צוה הקב"ה מצות אלו בסיני כשאר מצות. ולמה לא תשאל על שבת ודינין דאמרינן במרה אפקיד ועל אותם שנאמרו באה"מ למה לא נאמרו בסיני והשואל ע"ז שואל על רצונו יתברך והוא דבר שאין כח באדם להשיגו כי הוא ית' ורצונו הכל דבר אחד עכ"ל

העתקתי כל לשונו מפני שצריך אני לרב שיעמדני על כונתו הקדושה דלדבריו בעצמו שעל הקשי' דלמה לא צוה הקב"ה מקודם מצות אלו אע"פ שהן חובת הגוף וצוה להם מצות התליות בארץ אע"פ שהם לא היו מנוחלי הארץ אין לו תירוץ אחר רק שלא נוכל להשיג דעתו ורצונו ית' א"כ מה קשה לו על הרמב"ן ז"ל אם נימא שהקב"ה צוה לו על הכל מיד בשנה ראשונה ושלא לאמרם לישראל עד סמוך לכניסתן לא"י האם שזה שקשה בעיניו שיאמר הקב"ה כל התורה והמצוה למרע"ה טרם שנצטוה לומר להם לישראל והלא מבואר בד' חז"ל דאותן מ' יום שהי' מרע"ה בהר למד את כל התורה וכל מה שתלמוד ותיק עתיד לחדש ובאמת גם מצות נחלות דנאמרה ממרע"ה ע"י בנות צלפחד נראה לפי פשטת דרשת שמעין השקמוני בספרי ובגמ' דילן ב"ב ד' קי"ט דהי' מפורסם דין נחלות בישראל רק שהספק שלהם הי' אם א"י הוי ראוי או מוחזק וכן פירש הרשב"ם ז"ל הרי שנודע לישראל ג"כ דיני נחלות ודיני בכורה טרם שנאמרה לישראל וע"כ כיון דהי' מעשים בכל יום במתי מדבר והי' באין לדין הי' צריך לומר להם הדין אך להגיד כל סדר נחלות לכל ישראל הי' ע"י בנות צלפחד ומקודם הי' בכלל משפטים עד שצוה הקב"ה לומר סדר נחלות לישראל הכלל שא"י מה הרויח רבינו ז"ל במה שחולק עם הרמב"ן ז"ל בענין אמירת הדברים למרע"ה

ובלא זה לא אדע מה שהקשה משמיטה ויובל וכל מצות התלויות בארץ הלא כל זה נאמר להם קודם שילוח מרגלים והי' יכולים לבא לארץ מיד ואם כי לפניו גלוי עתידות אך אין זה סותר את הבחירה לכן נאמרו להם כל מצות התלויות בארץ אמנם במה שנצטוו אחר שילוח המרגלים במצות נסכים וחלה בזה כבר הרגיש הרמב"ן ז"ל בפ' שלח וכתב כי לאחר שהבטיח את הבנים שיבואו לא"י השלים להם תורת הקרבנות. אמנם יש לעי' עפמ"ש הרמב"ן ז"ל שם בזה"ל ואולי הי' זה עתה לנחמם ולהבטיחם כי הי' נואשים לומר מי יודיעינו מה יהי' לאורך ימים לסוף מ' שנה ואם יחטאו גם הבנים ולכן ראה הקב"ה לנחמם כי בצוותו אותם במצות הארץ הבטיחם שגלוי לפניו שיבואו וירשו אותם. ולהנ"ל לא יתנחמו כיון דמקודם נאמר להם כל מצות התליות בארץ אע"פ שלבסוף כשחטאו נגזר עליהם שלא ליכנס לא"י אך באמת עיקר קושית הרדב"ז בלא"ה ל"ק כיון דאותן שהיו פחותין מבני כ' שנה באו לארץ א"כ שפיר נאמר לכל ישראל כל דיני מצות התליות בארץ ולכן שפיר בזה הי' נחמה להם שהקב"ה אמר אחר שלוח מרגלים השלמת המצות התליות בארץ וז"פ

ובהעמק הענין נלענ"ד לת' קושית הרדב"ז הנ"ל דלמה אמר להם מצות התליות בארץ מיד ומצות שהן חוה"ג לא אמר אלא לבניהם שהי' מבאי הארץ דאע"ג דאינו נוהגין אלא בארץ מ"מ אינם גרועים ממצות התליות בארץ שנאמר להם מיד אמנם לענ"ד נראה שהד"נ מאוד דהנה