כלי חמדה דברים קכח

מהחמץ שבמעיו ונראה דמחמץ ל"ק לי' למרן ז"ל דאיסה"נ אינו מתחיל מקודם איסור אכילה ומשעה שאסור באכילה אסור מהנאת החמץ אבל הנאה שמקודם לכן הו"ל הנאה הבאה לו בע"כ אינו אסור בה אבל ביוה"כ כיון דלא כתיב בתורה אכילה אלא ועניתם וצריך שבהגיע הזמן יהי' מעונה מערב ועד ערב והכא אינו מעונה כיון דהוא שבע במעיו וא"כ הו"ל כאוכל אז לר"ל וה"ה דלר"ל יקשה גם מחמץ דאזיל בתר הנאת מעיו דזה הוי אכילה

אמנם י"ל עפ"מ שחקר מורי הג' שנפ"ח שם דהוי אין בו מעשה כיון דהמעשה עשה בזמן היתר אינו מצטרף להנאה שאח"כ וא"כ ביוה"כ אם אין בו מעשה אינו אסור דעינוי דיוה"כ הוא רק בקו"ע דומי' דמלאכה אך מורי ז"ל שם חקר דכמו דקיי"ל בעריות דהנאה אחשבה רחמנא למעשה והוי בכלל ונכרתו נפשות העושות ה"ה באכילה הוי הנאת בגדר מעשה וכבר נתעורר בזה הג' בהפלאה ז"ל לומר כן דהנאה אחשבה רחמנא למעשה ולדמות לחלבים ועריות לענין זה אך לענ"ד אפי' אם נימא כן מה שאינו ברור אצלי לחדש מעצמינו כן מ"מ י"ל דביוה"כ דגזה"כ דאתקיש למלאכה צריך שיהי' מעשה ממש אבל אם אב"מ אע"ג דיש הנאה ג"כ א"ח עליו ומה"ט דנתי בס' חמדת ישראל אם גם אשה נכללת באיסור תשמיש המטה ביוה"כ כיון דאשה קרקע עולם הוא אך אפי' א"נ דגם לענין יוה"כ אחשבה הנאה כמעשה וה"ה בהנאת אכילה מ"מ י"ל דה"ד הנאת גרונו לריו"ח דהוי הנאת הרגש החוש והוה כהנאת עריות דרחמנא אחשבה למעשה אבל הנאת מעיו לר"ל דהוא רק מה שנתמלא הכרס י"ל דהנאה זו הוה כשאר הנאות ואם אין בה מעשה ליכא מלקות וממילא ביוה"כ אם לא עשה מעשה ביוה"כ אינו אסור בה וראיתי להג' מקינסק שיחי' שג"כ הרגיש בהערה זו דאכילה קודם יוה"כ והוא הוכיח מזה דר"ל אינו מחייב כ"א על הירידה למעיו ולא על מה שמונח בתוך המעיים

אמנם כבר ביארנו לעיל [באות א'] דרש"י ותוס' פליגי בזה ותוס' נראה דס"ל דלר"ל חשוב הנאת מעיו מה שמונח בתוך המעיים אך ביארנו דהתוס' ס"ל בדעת ר"ל דצריך תרוי' ומזה תראה שהג' בעל ח"י שיחי' לא יצא יד"ח העיון בזה וכתב בפשיטות על המנ"ח ששגה ובאמת הוא מחלוקת רש"י ותוס' אי החיוב לר"ל על הירידה למעיים או על הנחת המעיים וגם בזה נראה דפליגי אי לר"ל צריך הנאת גרונו ג"כ או שחייב על הנאת מעיו לחוד. ב' ומ"ש רבינו הגדול דברכת המזון וברכת הנהנין תלי' רק בהנאת מעיו כ"כ לעיל באות ג' מה שנראה דעת הראשונים בזה ועי' לעיל או"ק ז' בשם רבינו מנוח ז"ל דנראה ג"כ דס"ל דבשתי' העיקר הנאת גרונו וצ"ל דכ"ז שאינו צמא לא מקרי עברה הנאתו ויש להעיר עוד בזה דא"נ דברכת הנהנין תלי' רק בהנאת מעיו מדכתיב ושבעת לפמ"ש הכסף משנה פ"א מה' ברכות דלכן מטעמת א"צ ברכה משום דאינו מכוין לאכילה וכיון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת נראה דצריך כוונה לאכילה לכן אע"ג דנהנה שבולע מ"מ א"צ ברכה והנה לכאו' צ"ע מברכות ל"ו בהא דבולע שמן ע"י אניגרון דמברך בורא פה"ע ומקשינן בגמ' פשיטא ותרצינן מ"ד כיון דלרפואה קא מכוין לא לברך עלי' כלל קמ"ל כיון דא"ל הנאה מני' בעי ברוכי הרי מבואר דל"צ שיהי' מכוין להנאה אך באמת א"ש דבמטעמת אינו מכוין לשתי' כלל והוי מתעסק לענין שתי' משא"כ הכא מתכוין לשתי' אלא שאינו מתכוין לצורך הנאה אלא לצורך רפואה ע"ז אמרינן כיון דסוף סוף נהנה בעי ברכה