כלי חמדה דברים קכד

ביתובי דעתי' וה"א דלעיסה אינה מיתבא דעתי' קמ"ל דגם הוא מיתבא דעתי' וחייב עליו משום יוה"כ ונזיר דנקיט נראה דבא להורות דדוקא נזיר דהוא איסור תורה לכן אסור בלעיסה דבלשון תורה לעוס כבלוע אבל בנדרים ושבועות שלא יאכל אין לעיסה בכלל אכילה דדעת בני אדם על אכילה ממש הנאת גרונו עכ"פ ולכן קמ"ל דבנזיר אע"ג דג"כ הוא מקבל ע"ע להיות נזיר מ"מ איסור היין הוא איסור תורה וידוע מה שנחלקו בזה בת' מהרי"ט ז"ל בגדר אסורי נזיר מה הם ולהנ"ל מוכח מד' הירושלמי שהוא איסור תורה ונבילות וטריפות דנקט י"ל ג"כ דרבותא קמ"ל דבא להורות לקיים דבריו של ריה"ג דס"ל דנו"ט המה בגדר לאו הנל"ע נבילה משום נתינה לגר וטריפה מצד השלכה לכלב ולכאו' צ"ע הא אחר עבירת הלאו א"א לקיים העשה ואיך הוי נל"ע אמנם להנ"ל א"ש כיון דבלעיסה עובר על הלאו שפיר הוי בגדר נל"ע דאכתי יכול לקיים העשה בפרט בטריפה דעדיין לא נפסל מאכילת כלב ע"י לעיסה ושקצים ורמשים דנקט ג"כ רבותא קמ"ל דלא נימא כיון דרובן פגומין ואין בהם טעם א"ח עליהם רק בהנאת מעיו ול"ש בהם הנאת החיך קמ"ל דגם בהם לעיס כבלוע אך שלא יקשה ע"ז הא קיי"ל באוכל נמלה כ"ש שהוא חייב משום ברי' ובזה ל"ש לעיסה כלל דבכ"ש ל"ש טעם ע"י לעיסה וצריך בליעה לגרונו דוקא לכן מייתי הירושלמי מיד בסמוך דיש שקצים ורמשים שאינן נאסרין מתחילת ברייתן היינו היכא דמני' קרבו ואינן בגדר ברי' וצריך כזית ושפיר י"ל בהו לעיס כבולע הצגתי בזה שני הפירושים מה שיש לפרש בירושלמי והמעי' יבחר ויש עוד להאריך בכ"ז ולברר הד' ואכ"מ

(ז) והנה בתורת כהנים פ' אחרי פרשה ח פרק י"ב בדיני נבילת עוף טהור איתא בזה"ל יכול יהי' מטמא בגדים בתוך המעיים ת"ל יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וטהר אינו מטמא בגדים בתוך המעיים ועי' בר"ש שמבאר עפ"ד הגמ' חולין דף ע"א ע"א דמי לא עסקינן דאכיל סמוך לשקה"ח וטבל וקאמר רחמנא טהור אע"ג דאכתי לא נתעכל] יכול לא יטמא בגדים בתוך המעיים אבל יטמא בגדים בתוך הפה ת"ל נפש בבית נפש הוא מטמאה ולא בתוך המעיים ולא בתוך הפה עכ"ל והנה מה שצריך קרא שלא יטמא תוך הפה נראה דאפי' לדידן דס"ל דלעיס אינו כבלוע מ"מ כיון דקיי"ל דבין החנכיים מצטרף לכזית וה"א דגם לענין טומאת בית הבליעה כיון דהוא דרך אכילה ג"כ יצטרף מה שבין החנכיים קמ"ל דהכא גזה"כ דאינו מטמא אלא כשהוא בבית הבליעה ואין בין החנכיים מצטרף אמנם מה שיפלא על התו"כ דלמה סיים עוד הפעם ולא בתוך המעיים אחר שכבר הוכיח דאא"ל שמטמא בתוך המעיים מהא דכתיב וטמא עד הערב וטהר ולא מצאתי במפרשי התו"כ למי שירגיש בזה ועלה בדעתי בכוונת התו"כ דהנה לכאו' יש לעי' לפמש"ל שדעת רש"י ז"ל דר"ל דס"ל דאכילה הוי הנאת מעיו היינו בשעה שהוא יורד למעיים כמבואר מלשונו אבל מה שמונח בתוך מעיו אינו בגדר אכילה ולכן אינו מצטרף אלא כדי א"פ וא"כ א"ר מזה שאמרה תורה וטמא עד הערב שאינו מטמא בתוך מעיים דנהי דנשמע מזה דאינו תלי' בשיעור עיכול אבל עכ"פ י"ל כיון דאכילה לר"ל הוי הנאת מעיו הוי כמו לענין כל אכילות דבשעה שיורד למעיו מטמא בגדים ומצטרף ג"כ כדי א"פ כמו לריו"ח בהנאת גרונו ובפרט לפ"ד הגר"א מווילנא ז"ל בפ"א מ"ג דטהרות דס"ל דבנע"ט לריו"ח אינו מצטרף בכדי א"פ אלא כשמונח יחד בתוך הגרון וכן דעת הג'