כלי חמדה דברים קכב

ונהנה בחיך חזר ופלטו אם חייב עליו לריו"ח ומסתימת הסוגיא נראה דבזה מודה ריו"ח דא"ח עליו והטעם נראה דנהי דאצטרופי מצטרף לכשיעור כזית מ"מ ה"ד בנהנה גרונו ג"כ דחשיב אכילה והוי דרך אכילה לענין הנאת גרונו עכ"פ אבל כשלא בא לגרונו כלל נהי דהחיך נהנה מ"מ אינו חשוב אכילה כלל ואפי' באיסורין שחייב עליהם גם שלא כד"א מ"מ בלא נהנה גרונו ל"ח אכילה כלל וא"ח עליו וראי' ברורה לזה מחולין ד' קי"ב: במבשל חלב בחלב דאמרינן דעל אכילה כ"ע לא פליגי דלא לקי משום דא"א חע"א היינו דאכילת בב"ח אינו חל על איסור חלב וקשה לפמ"ש הר"מ ז"ל דבב"ח כיון דלא כתיב בי' אכילה אסור גם שלא כד"א א"כ בב"ח תמיד קדים דהרי כשהוא בין החנכיים צריך להיות חייב מצד בב"ח משא"כ משום חלב א"ח כ"א כשבא לגרונו א"ו דבין החנכיים בלבד אינו בגדר אכילה כלל וגם בבב"ח אינו חייב עליו אמנם בפ"ח דתרומות משנה ב' וכולם שהי' תרומה בתוך פיהם ר' אליעזר אומר ובר"ש שם בשם הירושלמי תני ר' נתן אומר לא שהי' ר"א אומר משום דהתחיל בהיתר אלא שהי' ר"א אומר הלעוס כבלוע. אף בשבת כן אף בפסח כן. אף ביוה"כ כן. אף בנזיר כן. אף בנבילות כן. אף בטריפות כן. אף בשקצים כן. אף ברמשים כן. פירוש ר"נ פליג אמתניתין ולא מפליג בין התחיל באיסור להתחיל בהיתר. אף בשבת כגון פירות הנושרין שלעס בפיו והן מוקצין עכ"ל הר"ש ז"ל מבואר מד"ק דלר"נ אליבא דר"א ס"ל דלעוס הוא כבלוע וחייב עליו לר"א אמנם יש לעי' הפירוש בירושלמי דהכא בתרומה מבואר דכיון דס"ל לר"א דלעוס הוא כבלוע שוב מותר לבלוע אח"כ את התרומה ואין כאן שום איסור אם הדין כן גם בכל הנך דחשיב אח"כ שיהי' מותר לבלוע אח"כ את האסורין אחר לעיסה א"ד דדוקא בתרומה י"ל כיון דלעוס כבלוע שוב נחללה התרומה דנראה ברור דחילול דתרומה תלי' בזה שעבר עבירה ואכלה בזה מחלל אותה מקדושת תרומה לר"ל בהנאת מעיו ולריו"ח בהנאת גרונו ולר"א אליבא דר"נ בלעיסה וכיון שנפקע ממנה קדושת תרומה שוב מותר לבלעה משא"כ בשאר אסורין אע"ג דאמרינן דלעוס הוא כבלוע מ"מ כיון דבליעה הוא ג"כ הנאה ואכילה דהנאת גרונו בודאי חשיבא אכילה לכ"ע א"כ מהכ"ת להתיר לו לבלוע ולעבור עוד איסור תורה כיון דע"י לעיסה לא פקע איסורא ונראה שזה דעת הר"ש ז"ל מדמפרש אף בשבת כן לענין פירות הנושרין דהוי רק איסור דרבנן ולכאו' למה לא מפרש דס"ל כר"י הסנדלר דמעשה שבת דאורייתא מקרא דקודש הוא ולזה אמר דלעוס כבלוע אמנם להנ"ל י"ל א"נ דמעשה שבת דאורייתא יהי' אסור לבלוע דמה בכך דעשה איסור בלעיסה אמנם שלא נימא כיון דמעשה שבת אסור רק משום קודש א"כ יהי' דינו כמו קודש דנתחלל ע"י אכילת איסור וא"כ שוב י"ל דדינו ממש כמו תרומה דמותר לבלוע לכן הזהיר בזה הר"ש ז"ל דאינו כן דמעשה שבת לריו"ח הסנדלר לא פקע איסור ולא נתחלל ע"י הנאת גרונו או ע"י לעיסה כנלע"ד בכונת הר"ש ז"ל

אמנם כשנעמיק העיון בירושלמי ונחקור לדעת א' בכל הני איסורין שחשב לא חשב רק איסורי אכילה ולא אסורי הנאה וצ"ב למה דאין לומר משום דבאסה"נ לכ"ע הלעוס כבלוע עכ"פ משום הנאה ז"א דמשום הנאה לא לקי וא"כ שפיר צריך לאשמעינן דגם בערלה וכה"כ ותקרובות ע"ז ושוה"נ הלעוס כבלוע ב' ועוד יותר יפלא שגם חלב לא זכר הירושלמי ורואים אנו עד כמה שחשב איסורין בפרוטרוט