כלי חמדה דברים קכא

כמלא לוגמיו וזה פחות מרביעית ואיכא רק הנאת גרונו וא"כ ח"ש צריך להיות אסור ועפ"ז יש לבאר ד' הגמ' התמוהין מאוד במס' יומא ד' פ"א ע"ב שתה ציר או מורים פטור הא חומץ חייב מתניתין מני רבי הוא דתני' רבי אומר חומץ משיב את הנפש דרש ר"ג ב"מ וכו' אין הלכה כרבי לשנה נפקי כ"ע מזגי ושתי חלא שמע ר"ז ואיקפד אמר אימר דאמרי אנא וכו' פורתא טובא מי אמר וכו' עיי"ש ותמי' מאוד א' כמו שתמהו המפורשים מה הבדל בין טובא לפורתא כיון דאמרת דאינו משקה הראוי לשתי' ב' תמי' טובא הא ע"כ על כשיעור קאי דאל"כ פטור בכל המשקין וא"כ מה חילוק בין טובא לפורתא כיון דפורתא ג"כ כשיעור דאל"כ בלא"ה פטור אמנם להנ"ל יובן היטב דהנה ביוה"כ שיעור שתי' כמלא לוגמיו וזה פחות מרביעית ואיכא רק הנאת גרונו ובאמת נראה כן בבירור דביוה"כ דמשערין בשיעור שתי' במלא לוגמיו היינו משום דמיתבא דעתו של השותה וזה תלי' בגרונו דשביעת שתי' הוא בגרון כנ"ל ובזה פליגי רבי ורבנן אי חומץ משיב את הנפש ואיכא הנאת גרונו ודרש ר"ג דאין הלכה כרבי ושפיר אקפיד ואמר אימר דאמרי אנא פורתא היינו שיעור יוה"כ דהוא רק מלא לוגמיו וליכא הנאת מעיו אבל טובא דהיינו שיעור רביעית דאיכא גם הנאת מעיו מי אמר דעכ"פ אסור משום הנאת מעיו דג"כ אסור ביוה"כ ובזה א"ש דעת הר"מ ז"ל דפסק דאפי' טובא פטור כיון דליכא הנאת גרונו ויוה"כ ה"ה כשאר איסורין דא"ח כ"א בהנאת גרונו ור"ג אמר רק דטובא אסור עכ"פ כיון דאיכא הנאת מעיו וזה פירוש נכון בד' הגמ'

(ד) ודע שבח' כתבנו להעיר בד' רש"י ז"ל במס' כריתות ד' טו"ב ע"ב בד"ה לרבא ליכא מצות ליכא ב' זיתים ופחות מכזית כמאן דליתא עכ"ל ומוכרח כן בסוגי' ותמי' לי לריו"ח דס"ל דאכל ח"ז וחזר והקיאו וחזר ואכלו חייב עליו א"כ הרי יכול להתחייב עליו ואמאי אינו בגדר מצות וכתבנו להוכיח מזה דאף דריו"ח ס"ל דחייב בכה"ג ה"ד במזיד לענין מלקות אבל בשוגג לענין קרבן א"ח בכה"ג מטעם דתמחוין מחלקין וא"כ זה שהקיאו ואכלו עוד הפעם אינו מצטרף עם ח"ז הראשון לחיוב קרבן דהוי כמו שני תמחוין וי"ל עוד טעם אחר דבאמת קשה הא נפשו של אדם קצה באכילת איסור ול"ח נהנה ואיך אפשר לחייב קרבן בשוגג אמנם נראה דבהנאת מעיו שפיר חייב וא"כ לענין קרבן מודה ריו"ח דצריך הנאת מעיו ועי' בכל"ח פ' מטות אות שכתבנו סברא זו לחלק בין הנאת גרונו למעיו לענין נפשו של אדם קצה באכילת איסור אך לקושטא צ"ע בזה וממקורי הד' נראה להיפוך וכתבנו במק"א בזה אמנם הסברא הראשונה ניתן להאמר וי"ל בזה טעמא דר"ש דס"ל כ"ש למלקות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן ורבינו מאיר מפרש דבשוגג ל"ש אחשבה וצ"ע הבנת הד' ולהנ"ל י"ל דרבינו מאיר ס"ל דטעמו דר"ש דכ"ש למלקות משום אחשבו ולא אמרינן בטלה דעתו משום דבעצם ח"ז ראוי להתחייב עליו מלקות בשחזר והקיאו כנ"ל א"כ לענין קרבן דא"א להתחייב עליו קרבן ל"מ מחשבתו לחייב קרבן וצ"ע עוד בזה מאמה"ח דחלקו מבחוץ פטור א"כ לר"ש לא יהי' כ"ש למלקות וכן בגה"נ לדעת הפרמ"ג וכתבנו במק"א ואכמ"ל

(ה) והנה חובה עלינו לבאר הא דמבואר בסוגין דלריו"ח בין החנכיים מצטרף לכזית כיון דיש בו הנאת החיך מה הדין אם אחר שלעסו