כלי חמדה דברים קכ

ביחד במעיים דבלא"ה לא מיתבא דעתי' א"כ גם לריו"ח א"ח בכה"ג ביוה"כ אמנם באמת ד' האחרונים צ"ע ומוכח בש"ס דילן בשבועות ובכריתות דת' דמשכח"ל כרת דיומא ביוה"כ כגון דאכיל אומצא וחנקתי' ומית דחייב ביוה"כ בהנאת גרונו לריו"ח ואם אמנם כי שערי ת' לא ננעלו וכמו"ש במק"א אבל האמת יורה דרכו שאין חילוק לריו"ח בין יוה"כ לשאר איסורין וכן מבואר בירושלמי פ"ח דתרומות ה"א דס"ל לר' נתן דהלעיס כבלוע דגם ביוה"כ כן עיי"ש מבואר דלר"נ גם על הלעיסה חייב א"כ ה"ה לדידן נהי דא"ח על הלעיסה גרידא וצריך שיבא בבית הבליעה ג"כ מ"מ נראה מבואר דאין חילוק בין יוה"כ לשאר איסורין וחייב על הנאת גרונו בלבד בכדי א"פ וא"כ ה"ה לר"ל יהי' חייב בככותבת אם יאכל כדי א"פ אפי' חזר והקיאו לכזית ראשון וזה הערה גדולה לכאו' איברא די"ל דבר חדש דביוה"כ טעמא אחרינא איכא דא"ח בכה"ג ואפי' לריו"ח א"ח באכל וחזר והקיאו כיון דכ"ז דדרשינן דעינוי הוא מאכילה ושתי' הוא משום דמקשינן עינוי למלאכה מה מלאכה שוא"ת אף עינוי שוא"ת וא"כ י"ל כיון דאין היקש למחצה ה"ה דמקשינן עינוי למלאכה מה מלאכה שוא"ת אף עינוי שוא"ת וא"כ י"ל כיון דאין היקש למחצה ה"ה דמקשינן עינוי למלאכה לענין זה דכמו דבמלאכה א"ח אם בשעה שעשה חצי המלאכה השני' ליתא להראשונה כמו דאמרינן בהוציא ח"ז וחזר והוציא ח"ז דאם בשעה שהוציא האחרון קלטה כלב להראשון א"ח ה"ה באכילת יוה"כ א"ח בכה"ג אך ז"א דא"כ יקשה לקושטא דמילתא לר"ל דס"ל דבכ"מ אזלינן בתר הנאת מעיו וא"כ הא דצריך כדי א"פ ג"כ משום דאל"ה לא הוי דרך אכילה וכמוש"ל וא"כ קשה דביוה"כ דלא כתיב בי' אכילה יתחייב גם ביותר מכדי א"פ ובפרט כיון דלא כתיב בי' אכילה ונקיש עינוי למלאכה ונאמר דכמו דבמלאכה כ"ז שאיתי' להח"ש הראשון מצטרף הח"ש השני להראשון להתחייב עליו כן באכילת יוה"כ כל שיעור העיכול יתחייב אם אכל כזית השני כיון דעדיין איתא להראשון אלא ע"כ דבזה ל"ש להקיש עינוי למלאכה כמו דלא מקשינן לענין השיעור דבמלאכה השיעור כגרוגרת ובאכילה השיעור ככותבת דתלי' במיתבא דעתי' לכן אין לדמות זל"ז וכיון דגמירי דאין מיתבא דעתי' ביותר מכדי א"פ וא"ז בגדר אכילה א"כ לא עבר על ועניתם וה"ה להיפוך לריו"ח בהנאת גרונו אכילה ואכלו וחזר והקיאו וחזר ואכלו חייב עליו ה"ה ביוה"כ אם הוא ככותבת הוי בגדר מיתבא דעתי' הכלל שנראה ברור שאין לדמות עינוי למלאכה בענין זה בין להקל בין להחמיר איברא דיש לעי' במש"ל דאת"ל דטעמא דר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת משום דאין זה ח"ש לר"ל דס"ל דאזלינן בתר הנאת מעיו דאין זה מספיק על משקין דלדעת רש"י ז"ל איכא רק הנאת גרונו לאחר העיון ז"א ונמשכתי בזה אחר אחרוני זמנינו שרוצים להוכיח כן מד' רש"י סוכה מ"ט ע"ב בהא דאמרינן בגמ' ש"מ כי קשבע איניש חמרא מגרונו שבע ועיי"ש אך באמת ז"א דנראה ברור דגם במשקין איכא הנאת מעיו ולר"ל א"ח כ"א בהנאת מעיו וכ"נ מבואר מד' רש"י כתובות ל"א ע"ב ד"ה במשקין של תרומה אלא דרש"י ז"ל דייק דשביעת משקין ל"ש אלא בגרונו וזה שצמא אמנם לא תלי' עיקר בגרונו ולא במעיים אבל הנאת מעיים איכא במשקין ג"כ ולר"ל דס"ל הנאת מעיו בעינן בודאי גם במשקין צריך הנאת מעיו וא"כ שוב י"ל כיון דבח"ש ליכא הנאת מעיו כלל גם בגדר ח"ש אינו

אמנם לקושטא דמילתא עדיין קשה כיון דביוה"כ שיעור שתי'