כלי חמדה דברים יא

מנה לא הי' אסור מקודם בהנאה ומעתה אזדא לה קושית הרמב"ן ז"ל שהוא גם קושית התוס' דמהכ"ת נחלק בין זבח ליין דנימא דאינו אסור בכלל תקרובות עכו"ם ולהנ"ל י"ל דהנה דעת הר"מ ז"ל וגאוני מערב דיין שנתערב בו דבר כיון שפסול לנסכים אינו נתנסך לע"ז ג"כ ואינו אסור משום יי"נ ונראה פשוט דלפי גמרא דילן דפסלינן יין מזוג לנסכים משום דאינו כברייתן ה"ה דאינו נאסר משום יי"נ [ומה שתמהו על הר"מ ז"ל דפסק דמזוג נעשה יי"נ לק"מ דהרי הר"מ ז"ל השמיט הא דמזוג פסול לנסכים וכ"כ במק"א דמוכרח דס"ל להלכה דכשר לנסכים וז"פ] ומעתה נאמר למה דקיי"ל דיש שינוי באיסורין ואיסור שנשתנה מותר אפי' בנשתנה למעליותא כמו שמצאנו דצריך קרא בלחם בחדש וכמו באתנן בחיטין ועשאן סולת ומעתה נראה לכאו' דלא משכח"ל איסור יי"נ כלל לבד אם רוצה לשתותו חי וזה באמת א"ר לשתי' אבל אם רוצה לשתותו מזוג כדרך השותים מותר תמיד משום דהוי נשתנה לענין נסכים וגם לענין יי"נ כיון דאינו כברייתו ממילא נפקע ממנו איסור דיי"נ ג"כ והר"ז דומה לדם שבשלו דמותר מה"ת כיון דא"ר לכפרה וכבר חקר האו"ה דה"ה אם נתערב במים כיון דא"ר לכפרה נפק"ל מתורת דם ה"ה יי"נ אם מזגו דנפסל לנסך שוב מותר

איברא דלקושטא דמילתא ז"א כיון דילפינן דתקרובות עכו"ם אסור בהנאה וא"כ יי"נ דהוא ג"כ תקרובות עכו"ם ואסור בהנאה בפרט כיון דכתיב אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יי"נ ומקשינן לענין איסה"נ ובאסה"נ קיי"ל דל"ש שינוי להתיר האסה"נ שבו ובפרט באסה"נ דע"ז דכל מה שאתה מהוה ממנו ה"ה כמוהו ממילא שפיר אמרינן דיין הוא בכלל זבח וא"כ ז"ד לפי האמת דגלי קראי במשנה תורה דתקרובות עכו"ם אסור בהנאה אבל מקודם לכן דתקרובות עכו"ם בזבח לא הי' אסור אלא באכילה א"כ אפי' א"נ דיי"נ הוי בכלל תקרובות עכו"ם אבל מ"מ אינו אסור אלא כשהוא חי אבל לא כשהוא מזוג כיון שא"ר לנסכים וא"כ שפיר יש לפרש הך ועדיין לא נאס' להם יי"נ כפשטא דכמות שהוא ראוי לשתי' לא נאסר להם [ולא נכחד ממני שאין לדמות מזוג לשינוי רק מ"מ דברינו נכונים שאין לדמותו לזבח די"ל דשאני זבח דכמות שהוא ראוי להקרבה ע"ג המזבח לכן אסור משום תקרובות משא"כ יין אם ראוי לשתי' א"ר לנסך אינו בגדר תקרובות ודו"ק]

ג) והנה ביאור ד' הרמב"ן ז"ל במה שכתב הטעם הב' שלא נאמרו מקודם דמפני שאינן תדורות לא הזכיר רק בבנים נוחלי הארץ נראה דלטעם זה מודה הרמב"ן ז"ל דהי' נוהג גם בדור המדבר אמנם מפני שלא היו תדורות לא אמר להם מרע"ה הדינים לישראל רק כשבא מעשה לידם ושאלו את משה רבינו הדין איך להתנהג פסק להם כמו שנאמר לו מהשי"ת כגון בענין יבום ודין גירושין ומוש"ר אמנם לבאי הארץ כיון שהוצרך לבאר להם כל דיני התורה ולכתבם בספר לכן אמר להם כל דינים אלו קודם הסתלקתו מן העולם להשלים כל התוה"ק

ואמנם בעיקר ד' הרמב"ן ז"ל ראיתי בת' רדב"ז ח"ו ס' שני אלפים קמ"ג שכ' לתמוה עליו וז"ל ודברי תימה הם בעיני שאם צוהו הקב"ה בהם דבר אל בנ"י וכי כבש את נבואתו מ' שנה ואם צוה בהם אלא שאמר לו שלא יאמר אותם להם אלא סמוך לכניסתן בארץ לא יצוה בהם אלא סמוך לכניסתן בארץ ועוד קשה והלא שמיטה ויובל וכל המצות התליות בזרע הארץ לא נהגו אלא בארץ ולמה נאמרו ליוצאי מצרים ועוד דרוב המצות שנתחדשו הם חה"ג ולמה לא נאמרו ליצ"מ. וגם מה שכתב ז"ל מפני שאינן תדורות והלא באותן שנאמרו יש כמה מצות דלא