כלי חמדה דברים קיח

בו ממש מ"מ כדי א"פ מצטרף משא"כ הנאת מעיו דתלי' במילוי כרס א"כ כשחזר והקיאו לח"ז הראשון קודם שבא ח"ז האחרון למעיו ל"ש לצרף כלל אף כדי א"פ כיון דלא נתמלא הכרס בכזית אך לקושטא דמילתא ברור הדבר דכזית בכדי א"פ מצטרף אפי' בליתא לטעם ראשון כלל בחיך ובגרון בשעה שבא השני לחיך ולגרון כמו דחייב עליו בתערובות ואפי' אם אכל באמצע דבר אחר של היתר ואח"כ צירף ח"ז של איסור חייב עליו וע"כ דגזה"כ כיון דנהנה גרונו בשני ח"ז בכדי א"פ מצטרפי א"כ ה"ה בהנאת מעיו כיון שיהי' מילוי כרס בשני חצאי זיתים בכדי א"פ מצטרפי והוי כמו נהנה הכרס בכזית בב"א

(ב) ומה שנלענ"ד בזה עפ"מ שכ' הגאון בעל פנ"י ז"ל במס' ביצה ד' ח' דחצי זית ליכא הנאת מעיו כלל כ"א הנאת גרונו ובח' למס' פסחים ד' קט"ו ע"א כתבתי שעפ"ז יתפרש היטב לשון ר' חיסדא שהקשה על הא דאמרינן בגמ' היכא דליכא אלא חסא מאי אמר ר"ח מברך מעיקרא אמרור ב"פ האדמה ואכיל ולבסוף מברך עלי' על אכילת מרור ואכיל ומתקיף לה ר"ח לאחר שמילא כריסו הימנו חוזר ומברך עלי' וצ"ב הלשון "וכי לאחר שמילא כריסו" וכתבנו שנראה דכוונת ר"ח כיון דר"ה מודה דצריך לברך בורא פה"א על המרור שיהי' היכר שישאלו התנוקת וע"כ משום דאסור להנות מעוה"ז בלא ברכה וקשה הא במרור ל"ש הנאה דאינו נהנה ועי' במג"א ס' תע"ה ס"ק י' ובח"י שם ס"ק ט"ו שהעירו בזה אמנם נראה דאע"ג דליכא בזה הנאת גרונו אבל הנאת מעיו דהוא מילוי כרס שייך במרור ג"כ ולכן היכא דאיכא הנאת מעיו צריך ברכה והנה הפנ"י כתב דבפחות מכזית ליכא הנאת מעיו א"כ הכא כיון דמברך בפה"א ע"כ דאיכא כזית והיינו מילוי כרס וא"כ שפיר ק"ל לר"ח וכי לאחר שמילא כריסו כיון דאמרת דמברך בפה"א ע"כ דאכל כזית כיון דהכא ל"ש הנאת גרונו רק הנאת מעיו וזה ליכא בפחות מכזית וכיון שאכל כזית הרי כבר קיים מצות מרור ומיושב ק' המר"ל מפראג ז"ל הא טיבול ראשון לא צריך כזית ולהנ"ל א"ש דדוקא אם איכא שאר ירקות ל"ל כזית כיון דיכול לברך על הנאת גרונו משא"כ היכא דליכא אלא חסא דל"ש בזה כ"א מילוי כרס צריך כזית דוקא ומעתה א"ש ד' רש"י ז"ל בפשיטות דלר"ל דס"ל דאזלינן בתר הנאת מעיו ל"ש לצרף כדי א"פ אלא אם בשעה שבא הח"ז האחרון לתוך מעיו מונח עוד הח"ז הראשון דאיכא השתא הנאת מעיו אבל היכא דליתא לח"ז קמא שוב ל"ש הנאת מעיו כיון דבח"ז ליכא הנאת מעיו כלל ונראה שהפנ"י למד חידוש דינו מהגמרא דהכא דמבואר דלר"ל באכלו וחזר והקיאו ל"ש לחייב וע"כ כנ"ל דח"ז ליכא הנאת מעיו והא דאינו מצרף יותר מכדי א"פ היינו משום דביותר מכדי א"פ אינו דרך אכילה שאין דרך להפסיק באכילת כזית יותר מכדי א"פ וכיון דלאו שמי' אכילה א"ח דהרי ברור הדבר דגם לר"ל דס"ל דחייב על הנאת מעיו אבל אכילה צריך דרך פיו וכיון שצריך שיהי' אכילה נהי דסתם אכילה בב"א ע"ז מהני הלל"מ בכדי א"פ דגם זה חשיב אכילה אבל אם הוא ביותר מכדי א"פ ל"ח אכילה והוי הנאת מעיו בלא אכילה שא"ח עליו אף לר"ל

והנה כפ"מ שנתבאר לנו פירושא דרש"י ותוס' איכא נפ"מ גדולה דלדעת רש"י ז"ל לר"ל א"צ לצרף הנאת גרונו שמקודם חיובא לר"ל וא"ח לר"ל כ"א מכאן ולהבא כשבא זית שלם לתוך מעיו עתה הוא מילוי כרס וחייב עליו אמנם לדעת התוס' נראה דלר"ל צריך