כלי חמדה דברים קיד

מדרבנן ות' המחבר דהרא"מ לא קאמר דעל ח"ש חייב לברך מדרבנן אלא בברהמ"ז דאורייתא אבל בשאר דברים דעיקר חיובא דברכה דלאחריו הוא רק מדרבנן מודה דלא החמירו לברך רק על מה דחייב לברך בפת מה"ת דהיינו שיעור כזית ושפיר מקשינן על ריו"ח דבירך על זית מלוח דבזה בעי שיעורא מה שחייב על פת מה"ת א"ד ז"ל והנה לשונו אינו מדוקדק דליכא למימר דא"ח ברכה אחרונה כ"א בשיעור שחייב אחריו ברהמ"ז דא"כ בשיעור זית בלא שתי' ליכא ברהמ"ז דאורייתא וא"כ אכתי קשה על ריו"ח דנראה דבירך על זית גרידא ברכה אחרונה וברור הדבר דשיעור ברכה אחרונה הוא על כזית אפי' אם אינו שותה אע"ג דבזה לכ"ע לאו דאורייתא אך בעיקר הדבר דבריו מסתברים דברכה שלאחריו דרבנן אין להחמיר בח"ש כיון דלאו אכילה הוא וז"פ

אמנם לכאו' קשה לפ"ז בהא דאבעי' לן בברכות דף כ' ע"ב נשים חייבות בברהמ"ז דאורייתא או דרבנן ומקשינן מה נפ"מ אמאי לא אמרינן נפ"מ באכלו פחות מכשיעור דא"נ דחייבות מה"ת צריכות לברך גם על פחות מכשיעור משא"כ א"נ דחייבות רק מדרבנן א"צ לברך על פחות מכשיעור ודרך פלפול י"ל דהנה באמת יש לעי' בשיטת היראים ז"ל דמחייב לברך בח"ש משום גזירה אטו שיעור שלם דגזירה ל"ש אלא באיסורין דיעבור בקו"ע אבל לא במצות כיון דאפי' אם יאכל כזית ויהי' מחייב בברהמ"ז מה"ת ולא מברך לא יעבור אלא בשוא"ת ל"ש למגזר בח"ש וכן העיר בזה הג' המחבר ז"ל לקמן לענין נתפח אמנם נראה דהיראים ס"ל כשיטת הרשב"א ז"ל דבביטל עשה איכא בל תגרע ולכן גם בביטל עשה שייך למגזר ח"ש אטו שיעור שלם כיון דאיכא גם ל"ת אם לא יברך ומעתה י"ל ע"פ מ"ש המרי"ט דבלאו שא"ב מלקות אין נשים מוזהרות כיון דאין בו חטאות ולא עונשין וא"כ נשים א"מ בבל תגרע ושוב ל"ש למגזר בהם ח"ש ולכן אפי' א"נ דנשים חייבות בברהמ"ז מה"ת ג"כ א"צ לברך על ח"ז

(ז) והנה בריש עירוכין אמרינן בגמ' הכל חייבין בזימון כהנים לוים וישראלים פשיטא ל"צ דקאכלו קדשים סד"א ואכלו אותם אשר כופר בהם אמר רחמנא והא כפרה הוא קמ"ל ואכלת ושבעת אמר רחמנא והא אתני' עכ"ל הגמ' וצ"ב לכאו' דנראה מבואר דפירוש הגמ' על ברכת המזון ג"כ דה"א דלא יתחייבו בברהמ"ז משום דאכילתן כפרה וצריך מובן דמה בכך דאכילתן כפרה אמאי לא יתחייבו בברהמ"ז ולכאו' עלה בדעתי עפ"ד הרשב"א ז"ל דהא דמצות ללה"נ דאפי' בהנאת הגוף בהדי מצוה ג"כ מצוה ללה"נ דהנאת הגוף בטל לגבי המצוה א"כ הכא באכילת קדשים כיון דהוא מצוה על הכהנים משום שיתכפרו הבעלים לא יתחייבו בברהמ"ז דאינן בגדר נהנין כיון דהנאת הגוף בטל לגבי מצוה וע"ז אמרינן קמ"ל ואכלת ושבעת אמר רחמנא והא אתני' והיינו כיון דעיקר ברהמ"ז חיובו על הנאת מעיו ואז שוב ליכא מצוה וכיון דהנאה נמשכת אחר זמן המצוה גם הרשב"א מודה דלה"נ וכמו שכ' המפרשים לת' לדעת הרשב"א ז"ל בהא דנודר הנאה מן המעי' דא"ט בו בימות החמה דהוא מטעם זה כיון דהנאה נמשכת לאחר הטבילה ג"כ אך מה שצ"ע דלפ"ז אמאי לא נקיט הגמ' הרבותא בישראלים וכגון דאכלו מצה של מצוה דה"א דלא יברכו ברהמ"ז מטעם זה דמללה"נ ומלשון הגמ' נראה מבואר דמשום דאכילה הוי כפרה סד"א דלא לבעי' ברהמ"ז

לכן נראה להעיר בדבר חדש דהנה כבר נתבאר ההבדל בין ברכה