כלי חמדה דברים קיג

יתרו אות ד' בדעת הר"מ ז"ל בזה א"כ לכאו' אף שנתעכל המזון כ"ז שלא נתעכל המאכל מחויב בברהמ"ז מה"ת וזה הערה גדולה אך לכאו' יש לה"ר שאינו כן דהרי ר"מ ס"ל ג"כ דבעי אכילה ושביעה אך דריש ושבעת זו שתי' והנה מבואר במשנה דפרה פ"ט מ"ה פרה ששתתה מי חטאת בשרה טמא מעל"ע דשיעור עיכול דמים מעל"ע וא"כ לר"מ יהי' חיוב ברהמ"ז בכל שיעור מעל"ע ודא ודאי בדותא הוא וע"כ דשיעור עיכול תלי' באכילה וא"כ י"ל דגם לדידן דבעי שביעה ממש ומצטרף הכל לשביעה מ"מ שיעור עיכול תלי' באכילת מזון דוקא איברא דזה אינה ראי' דנהי דשיעור עיכול דמים במעיו הוא מעל"ע מ"מ הרי מבואר בסוכה מ"ט דשביעת משקין תלי' עיקר בגרונו [ואע"ג דז"ב דגם במשקין איכא הנאת מעיו כמו שמוכרח לר"ל דס"ל דאזלינן בתר הנאת מעיו וכן מבואר ברש"י ז"ל במס' כתובות ד' ל"א ע"ב ד"ה במשקין של תרומה ועיי"ש מ"מ השביעה דמשקין עיקר בשביעת גרון שבזה תלי' שכ"ז ששבע גרונו אינו צמא] וא"כ לא תלי' במעל"ט אלא כ"ז שאינו צמא ובאמת י"ל לר"מ דאם שוב צמא אע"ג דשבע אינו מברך ברהמ"ז כיון דהוי עיכול לענין שתי' ולדידי' אינו מחויב אלא בשבע משתי' אמנם בכ"ז מסברא נראה עיקר דאע"ג דמצטרף שביעה משאר המינים ג"כ מ"מ כל שנתעכל המזון וליתא למזון כלל ל"ש לברך ברהמ"ז דעיקרו על הפת ודברינו בשיטת הר"מ ז"ל נכונים

(ו) והנה בעל אמרי בינה ז"ל הביא ד' הפרמ"ג שכ' להעיר דאם אכל כדי שביעה אפי' ביתר מכדי א"פ מצטרף לחיוב ברהמ"ז מה"ת כיון דכתיב ושבעת והרי שבע ולמד האמ"ב בדעתו ז"ל דס"ל דהא דכתיב בתורה ואכלת ושבעת מילי מילי קאמר או ואכלת דהיינו סתם אכילה וממילא בעינן כדי א"פ או ושבעת ואם הוא כדי שביעה ל"צ כזית כדי א"פ כלל והג' המחבר ז"ל האריך לתמוה עליו ומסיק דתרוי' בעינן אכילה כדי א"פ ושביעה ועי' במנ"ח מצות ברהמ"ז שהביא ד' המג"א בשם כנה"ג דג"כ ס"ל כן אך המג"א דחה אותו] אמנם לענ"ד הא"ב לא ירד לסוף דעת הפרמ"ג וכונת הפרמ"ג ז"ל לפמ"ש לחדש דלדעת הרא"מ ז"ל דס"ל דסתם אכילה של תורה בכ"ש רק דהלל"מ דצריך כזית א"כ ז"ד באכילת איסור או באכילת מצוה משא"כ באכילת רשות אמרינן סתם אכילה בכ"ש ומכח זה מחדש דעשה שא"ז הוא בכ"ש וא"כ בברהמ"ז דכתיב ואכלת ושבעת וברכה דהוו אכילת רשות שפיר דאכילה הוא בכ"ש רק שצריך שיהי' שבע ומקודם לכן א"ח בבהמ"ז א"כ צדקו ד' הפרמ"ג דל"צ הכא כזית כדי א"פ ואם אכל כדי שביעה חייב מה"ת בברהמ"ז אפי' אם אכלו ביותר מכדי א"פ

אמנם האחרונים תמהו על הפרמ"ג מגמ' ערוכה בשבועות וביומא דמבואר דלר"ל ח"ש בנבילה וטריפה מותר מה"ת ולד' הפרמ"ג הא צ"ל אסור משום עשה שאינו זבוח אך בת' לח"א כתבתי ליתן פניה וטעם לדבריו והוכחתי כן מפשוטי לשון המקרא בתוה"ק [ומעתק לקמן בפ' ראה עיי"ש] וא"כ ממילא יש מקום לד' הכנה"ג והפרמ"ג דברהמ"ז ל"צ כדי א"פ אם אכל. כדי שביעה

עוד הביא הג' בעל אמרי בינה ז"ל שיטת רבינו הר"א ממיץ ז"ל בס' יראים דס"ל דחצי זית מחייב בברהמ"ז מדרבנן והג' בעל א"ב ז"ל תמה עליו מהא דמקשינן בגמ' בברכות ל"ט על ריו"ח דבירך אחר שאכל זית מלוח כיון דשקילנא לגרעון בצר לי' שיעורא וקשה הא עכ"פ מחויב לברך