כלי חמדה דברים קיא

וזה כדעת רש"י ז"ל בסוכה מ"ט דבמשקין ליכא הנאת מעיו כ"א הנאת גרונו לכן בין לר"מ ובין לר"י דרשינן ושבעת דקרא היינו שביעת גרון אלא שנחלקו בזה הפוסקים אם הפלוגתא על הדאורייתא או דהוי רק אסמכתא ודעת הג' דלא אתא דרבנן ומפיק דאורייתא ולכן כתב דלא אתא שביעת גרון ופטר שביעת כרס והיינו דבין לר"מ ובין לר"י הוי שביעת גרון. או אם מקיים ושבעת ע"י שתי' או שמקיים ושבעת באכילת ביצה בכל אלו הוי רק בגדר שביעת גרון וא"כ נראה מבואר דבין להסוברים דכזית וכביצה דאורייתא ובין להסוברים דהוא דרבנן ומה"ת בעי מילוי כרס חייב ברהמ"ז בהנאת גרונו ול"צ הנאת מעיו כיון דמדרבנן דרשינן ושבעת על הנאת גרון לר"מ כדא"ל ולר"י כדא"ל, א"כ מדרבנן ל"צ הנאת מעיו כלל ומכ"ש להסוברים דמה"ת מתקיים ושבעת בשביעת גרון א"כ מנ"ל לומר דברהמ"ז צריך הנאת מעיו הן אמת שלכאו' צ"ע מנ"ל ליראים ז"ל דלר"י דס"ל דושבעת הפירוש אכילה שיש בה שביעה דהיינו הנאת גרון דילמא הכוונה שביעת מעיו אלא שאין זה שביעה גמורה

ונלענ"ד שלמד זאת מיוה"כ דשיעורו בככותבת דהוא שני זתים כמו שיעור ביצה משום דבהכי מיתבא דעתי' אע"ג דביוה"כ נראה עיקר דל"צ הנאת מעיו כמוכרח בראיות מש"ס וירושלמי כמו"ש במק"א וע"כ דהפירוש מיתבא דעתי' היינו בהנאת גרונו היינו דגרונו שבע בככותבת ושפיר יליף מני' דושבעת היינו שביעת גרון וי"ל דכמו דקיי"ל דאכילת גרון חשוב אכילה כן שביעת גרון חשיבה שביעה ולכן ס"ל לר"י דגם ושבעת הפירוש שביעת גרון והיינו כביצה דבזה. מיתבא דעתי' הכלל שנראה יותר דברהמ"ז ל"צ הנאת מעיו מדרבנן עכ"פ אך אפי' א"נ דברהמ"ז דכתיב ואכלת ושבעת צריך הנאת מעיו אך שנילף מזה ברכה ראשונה דאסור גם טעימת כ"ש שיהי' ג"כ צריך הנאת מעיו צ"ע טובא לענ"ד בפרט כפ"מ שהוכחתי במק"א שנראה עיקר כדעת הג' פני יהושיע ז"ל דבפחות מכזית ליכא הנאת מעיו כלל רק הנאת גרונו אפי' כשבא למעיו וא"כ בכ"ש ממש איך שייך הנאת מעיו ובפרט כיון דהנאת גרונו חשיבא אכילה והנאה בכ"מ ואסור להנות מן העולם הזה בלא ברכה וא"כ מהכ"ת שיהי' צריך הנאת מעיו ועלה בדעתי דכונת הרא"ש ז"ל רק על ברכה ראשונה והוא מטעם אחר כיון דאסור להנות מן העולם הזה בלא ברכה הוא מצד מעילה וגזל הקדש וא"כ אם בלעו והחזירו בחזרה אינו בגדר גזלן ולזאת אינו בכלל אסור להנות בלא ברכה ויש להעיר בזה בכתובות ל"א בסוגי' שם דנראה דכל כמה דמצי למהדר אם מהדר ל"ש גזלן ועיי"ש היטב ברש"י ותוס' ד"ה דמצי לאהדורי ע"י הדחק אך לקושטא דמילתא זה טעות דהרי מבואר ברא"ש ז"ל דאפי' ביותר מרביעית צריך הנאת מעיו וא"ח בהנאת גרונו לברך ברכה ראשונה אע"ג דבזה איכא למילף מברכה אחרונה בק"ו וע"כ דגם ברכה אחרונה א"צ לברך כ"א בהנאת מעיו וכמו"ש הפנים מאירות בדעתו ז"ל

וראיתי להג' בעל אמרי בינה ז"ל בח' או"ח ס' ט"ו שכ' בשם הג' בעל קול אליהו הספרדי ז"ל להעיר דל"ש ברהמ"ז בהנאת גרונו לחוד כיון דקיי"ל דל"ש חיובא דברהמ"ז כ"א כדי שיעור עיכול הא לאחר שנתעכל המזון ליכא חיוב ברהמ"ז א"כ כשנהנה גרונו בלחוד וחזר והקיאו דליכא עיכול כלל פשיטא דל"ש חיובא דברהמ"ז אמנם באמת אין זה מוכרע דהרי חזינן לדעת היראים דלר"י ביצה הוא שביעת גרון וא"כ נראה מבואר דגם בגרון שייך שביעה בדבר מאכל וכיון דשיעור עיכול כ"ז שאינו רעב א"כ שפיר שייך גם באכילת גרונו עיכול דכ"ז שאינו רעב