כלי חמדה דברים קי

בה' תענית שכ' בזה"ל והוא שלא יבלע אלא טועם ופולט נראה דבליעה אסור בכל ענין אפי' פולטו אח"כ והוא כדברינו דטועם ופולט פירושו שלא נכנס לבית הבליעה כלל דאם נכנס לבית הבליעה נהי דפולטו אח"כ הוי בגדר אכילה בכל ענינים וה"ה לענין תענית

אך לפי"ז צ"ע ד' הרא"ש ז"ל בסגין שכ' בזה"ל טועם ואין בכך כלום פירש רבינו חננאל כגון שחוזר ופולטו הילכך לא חשיבא הטעימה הנאה וגם א"צ ברכה ומיהו דוקא רביעית אבל טפי מרביעית חשיבא הנאה לענין תענית ומיהו נראה דברכה ל"צ כיון שאינו נהנה בתוך מעיו עכ"ל נראה לכאו' דס"ל דטועם ופולט היינו אפי' כשנהנה גרונו מותר לענין תענית ברביעית אם רק פולטו אח"כ וכל זה שכ' הר"ח דחוזר ופולטו היינו שלא יהי' הנאת מעיו והד' האלו צ"ע דמהכ"ת נאמר כן בקבלת תענית כיון דאכילה קיבל עלי' בבירור ואכילה בכ"מ חשיב הנאת גרונו א"כ מהכ"ת דלענין תענית יהי' מותר הנאת גרונו ואולי י"ל דמודה הרא"ש ז"ל דהפירוש טועם ופולט היינו שגם הנאת גרונו ליכא כנ"ל אלא שבא לחדש דלענין ברכה אינו כן ואף הנאת גרונו בלי הנאת מעיו ליכא ברכה והטעם דיליף ברכה ראשונה מברכה אחרונה והרא"ש אזיל לשיטתו דס"ל כשיטת הר"מ ז"ל דהלכה דברהמ"ז דאורייתא אינו אלא כדי שביעה וה"ד בהנאת מעיו דהיינו מילוי כרס וא"כ נהי דהחמירו חכמים לברך בכזית מ"מ ה"ד דומי' דכדי שביעה דהיא הנאת מעיו אבל בהנאת גרון ליכא חיוב ברהמ"ז ויליף ברכה ראשונה מברכה אחרונה דליכא חיוב כ"א על הנאת מעיו וכ"כ בדעת הרא"ש ז"ל הג' פנים מאירות ז"ל דס"ל כן דאין לברך ברהמ"ז אף מדרבנן כ"א בהנאת מעיו ולכן ס"ל דה"ה בברכה ראשונה. אמנם באמת לבי מהסס בי' טובא א' דעיקר ד' האחרונים דפשיטא להו דברהמ"ז צריך הנאת מעיו לענ"ד צריכה עיונא רבה ל"מ לדעת הסוברים דר"מ ור"י בדאורייתא פליגי ולר"מ מה"ת ברהמ"ז בכזית מדכתיב ואכלת ומושבעת דרשינן זו שתי' א"כ נראה פשוט דואכלת ה"ה ככל אכילות שבתורה דסגי בהנאת גרונו דאל"כ מנ"ל למדרש מושבעת זו שתי' דילמא אתא להורות דבא על הנאת מעיו וא"כ נראה ברור דלדעת הרשב"א והראב"ד והרא"מ ז"ל בס' יראים דס"ל דכזית דאורייתא ודאי ל"צ הנאת מעיו אך אפי' לפ"ד הר"מ והרא"ש ז"ל דס"ל דרק בדרבנן פליגי אמנם מה"ת כ"ע ס"ל דא"ח כ"א כשאוכל כדי שביעה וא"כ לכאו' י"ל מסברא דאע"ג דחז"ל החמירו לברך בכזית מ"מ היינו ג"כ אם יש בו הנאת מעיו כמוש"ל

אמנם מצאתי בס' יראים עמוד היראה ס' כ"ד שכ' בזה"ל וקיי"ל כר"מ דאמר ריו"ח וכו' עד שיאכל כזית דגן וטעמא דתרוי' דכתיב ואכלת ושבעת ר"מ סבר ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתי' ואכילה בכזית ותרוי' ס"ל שביעה דקרא שביעת גרון וכן נראה לי דכזית לר"ל וכביצה לריו"ח שביעת גרון דאורייתא נינהו וקרא דוקא נינהו האוכל כזית וכביצה מוציא אחרים שאכלו כדי שביעת כרס יד"ח וכו' ובהלכות גדולות של ר"י גאון זצ"ל כתב דכזית וכביצה דרבנן וקראי אסמכתא נינהו וכו' וכן כתב ר' יהודאי גאון זצ"ל האי מאן דאכל שביעת גרון לא פטר שביעת כרס דלא אתא דרבנן ומפיק דאורייתא וכו' ואני אומר שביעת גרון דאורייתא וראיותיהן אינן ראיות וכו' עכ"ל העתקתי לשונות אלו כי למדתי מהם דבר חדש ונפלא בעיני דנראה מבואר מד' היראים דהא דס"ל לר"י דכביצה הוי אכילה שיש בה שביעה היינו שביעת גרון אמנם שביעת כרס היינו שביעה גמורה וכן לר"מ ושבעת זו שתי' היינו שביעת גרון