כלי חמדה דברים קז

רק דמה"ת הי' יוצאין בברכה אחת להזכיר וכמוש"כ הצל"ח עצמו אמנם יהושיע תיקן שיהי' ברכת הארץ ברכה מיוחדת לבד ברכת הזן שתקן מרע"ה וממילא שניהם היו חייבין מה"ת והי' להם בקבלה כי כאשר תבנה ירושלים יזכירו גם קדושת ירושלים מה"ת ולזאת אח"כ תקנו ברכה מיוחדת גם על בנין ירושלם נמצא לפ"ז דמקודם היו שני ברכות מה"ת ואח"כ כשנבנה ירושלים נוסף זכרון מה"ת וקבעוהו ג"כ ברכה מיוחדת ודעת התוס' ברכות ט"ז ע"א ד"ה וחותם נראה דגם זה שצריך כל אחת ברכה מיוחדת הוא מה"ת לכן כתבו בזה"ל אע"ג דמה"ת הם יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה הואיל וטרודים במלאכת בעה"ב עכ"ל

וראיתי במעדני יו"ט פ"ב דברכות אות צ' שכ' בזה"ל ורמ"י (הוא הג' בעל הלבוש ז"ל) רצה להתחכם לתת טעם שיש להם כח לעקור ברכה זו לפי שאינה אלא מג"ש וחוץ מכבודו לא הי' צריך לכך כלל דסוגיא ערוכה הוא בפ' הא"ר דשוא"ת יש כח ביד חכמים כשיש להם טעם וה"נ טעמא רבה יש שהבעה"ב יטרידם ולא יוכלו לכוין ומוטב מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה עכ"ל ולענ"ד לא זכיתי להבין ד' המעדני יו"ט הלא אפי' א"נ דמצ"כ מה"ת ובלא כוונה אינה מצוה כלל ויש להסביר הד' עפמ"ש המפרשים דיש שני מיני כוונה א' כוונה שעושה זאת בציווי השי"ת ב' שיכוין לבו מה שיאמר והנה בברכת השבח הסברא נותנת דכוונה א' א"צ אדרבה צריך מעצמו להודות ולשבח להשי"ת על הטובות שעשה ושעושה עמנו ואם כי הקב"ה רצה לזכות ישראל ועשה מזה מצוה אבל אנחנו צריכין להודות בלי מצוה אמנם כוונת הלב בוודאי צריך לכ"ע ואין בזה ענין אי מצ"כ כיון דכל הענין שמשבח להקב"ה א"כ אם מדבר ולבו בל עמו וא"י מה מדבר א"ז בגדר שבח כלל ועפ"ז כתבנו בח' לת' קשית הטו"א בהא דמקשינן בגמ' ר"ה בסוגי' דמצ"כ מהי' שומע קול שופר או קול מגילה אם כיון לבו וא"ל לא יצא ות' סבר חמור בעלמא ותמה הג' ז"ל זה תינח בקול שופר אבל בקול מגילה מא"ל אמנם עפ"י הנ"ל א"ש לפ"מ דקיי"ל קריאתה זו הילולה א"כ קריאת המגילה היא כברכת השבח ופשיטא דבעינן כיון לבו עכ"פ לשמוע מקרא מגילה ולזאת קשית הגמ' רק משופר ושפיר תרצינן סבר חמור בעלמא

וא"כ צדקי ד' המעדני יו"ט דברהמ"ז אם אינו מכוין לבו בפירוש המלות לכ"ע לא יצא אמנם אינו מובן מ"ש דטוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה הא כיון דב' ברכות אחת הן ומעכבות זא"ז וברכה אחת מהן לאו כלום הוא וא"כ גם פלגא דמצוה ליכא ואינו מקיים המעט בכוונה ונראה שזה הי' קשה להלבוש דאם היו עוקרין לגמרי מצות ברהמ"ז מהפועלים לא הוי קשי' לי' דיש כח ביד חכמים לעקור ד"ת בשוא"ת משא"כ לעקור חצי' ולהניח חצי' זה אין לו שום טעם ומובן כיון דהחצי' לאו מצוה הוא כלל וכמו"ש הצל"ח בפשיטות בנשים דכיון דל"ש בברית ותורה ל"ש כלל בברהמ"ז מה"ט דהכל מצוה אחת הוא [ובאמת יש להקשות ביתר שאת דאם קורא חצי' ומניח חצי' הוי בגדר בל תגרע כיון דבמצוה ד' ברכות ואם לא הי' אומר כלל הוי רק ביטול עשה דליכא ב"ת לדעת רוב הפוסקים ואף הרשב"א ז"ל לא קאמר אלא במבטל לגמרי לא במי שעובר לפרקים על עשה א"כ זה שאמרו חכמים שיברך רק ג' ברכות הוי בגדר עקירת ד"ת בקו"ע] לכן ת' הלבוש כיון דברכת הארץ כתיבה להדי' וברכת בונה ירושלים הוא רק מג"ש וידוע דעת הר"מ ז"ל דמה שלא נאמר מפורש בתורה ספיקו