כלי חמדה דברים קו

או משום לימוד בעליהם ובניהם ומשום זה הם מושפעים רק ע"י בעליהם ובניהם כנ"ל ודו"ק היטב בכ"ז כי קצרנו וסמכנו על המעי' כי ימצא ד"נ בביאור דעת רש"י ז"ל במצות ברהמ"ז. ועתה. נבוא לעי' בדבר הלכה

(ב) והנה בעיקר אבעית הגמ' אי נשים נצטוו בברהמ"ז יש לחקור אם שאלת הגמ' על כל מצות ברהמ"ז וגם ברכת הזן בכלל א"ד דברכת הזן חייבות לכ"ע רק השאלה על ברכת הארץ ועל בונה ירושלים כיון דל"ש בברית ותורה ל"ש בשאר הברכות אבל בברכת הזן חייבות מה"ת וראיתי שכבר ישב על מדוכה זו הגאון בצל"ח ומסיק שברור לו דכ"ז דלא נתקדשה ירושלים ונבנה המקדש לא הי' מצות ברהמ"ז מה"ת ומקודם הי' רק מתקנת מרע"ה ויהושיע עד שנתקדשה ירושלים ונבנה המקדש אז חל מצות ברהמ"ז מה"ת דאל"כ הרי נשים יתחייבו בברכת הזן ובבונה ירושלים דבקדושת ירושלים והמקדש אין נפ"מ בין אנשים לנשים א"ו דכולהו אחת הן ולא הי' חיוב מה"ת קודם שנתקדשה ירושלים אז נתחייבו מה"ת במצות ברהמ"ז וכיון דנשים א"ל שייכות לארץ לד' רש"י ולברית ותורה לדעת התוס' ליכא בגדר ברהמ"ז כלל והנה מ"ש הצל"ח ז"ל בפשיטות דבירושלים ובקדושת המקדש אנשים ונשים שוים כיון דירושלים לא נתחלקה לשבטים לענ"ד יש לדון בזה כיון דמצות ראיי' ל"ש בנשים וכן לא היו חייבות לשקול שקלים שיהי' להם חלק בק"צ וא"כ נראה דל"ש במצות מקדש וא"ד לאנשים בזה וא"כ שפיר הי' מקום לומר דבברכת הזן חייבות וכשנעמיק העיון בזה נראה בזה הא דמרע"ה תיקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם המן בודאי גם לנשים תיקן כיון דהמן ירד גם להם כמו לאנשים א"כ לא הי' שום סברא לחלק בין אנשים לנשים דבמדבר במן כולם נטלו חלק בשוה משמים ולא הי' יתרון בזה לאנשים מן נשים ואם כן אף א"נ דאח"כ כשבאו לארץ נצטוו האנשים בברהמ"ז מה"ת ונוסף להם ברכת הארץ שבזה ל"ש נשים מ"מ מסתמא תקנת מרע"ה לנשים נשארה רק דהצל"ח פשיטא לי' דתקנת משה הוי רק דרבנן כמו כל תקנ"א אך באמת כ"כ בפתיחה לס' דברים שזאת מחלוקת הר"מ והרמב"ן ז"ל והר"מ ז"ל נראה דס"ל דתקנת מ"ר ע"ה יש לו חומר כעין דאורייתא וכ"נ דעת רש"י ז"ל ותמי' על הפנ"י והצל"ח ז"ל שנדחקו לת' דאמאי פשיטא לגמ' דמדרבנן חייבות נשים דא"כ כל המצות שחייבות מה"ת יהי' חייבות מדרבנן ועי' בצל"ח מ"ש בזה שלא הרגיש כלל בזה כיון דכבר נתחייבו בברכת הזן מתקנת מרע"ה א"כ שפיר יש סברא לומר דאח"כ שנתחייבו אנשים מה"ת בברכת המזון נשים נתחייבו בכל הברכות כמו אנשים אם לא שנימא כמוש"ל באות א' דתקנת מרע"ה היתה רק במן ומשנפסק המן כשבאו לארץ והוצרכו לאכול מפרותי' שוב לא היתה תקנת מרע"ה רק דמה"ת נתחייבו בברהמ"ז ולפ"ז בנשים א"ח כלל אך ג"ז לא יתכן לפ"ד הצל"ח דגם כשבאו לארץ לא נתחייבו עוד מה"ת וא"כ ע"כ דתקנת מרע"ה נשארה גם כשבאו לארץ רק שיהושוע הוסיף ברכת הארץ וחיוב ברהמ"ז דאורייתא לא התחיל אלא אחר שנבנה ירושלים

אך כ"ז אני כותב לפ"ד הצל"ח ז"ל אבל לענ"ד הדבר תמי' מאוד לומר כן דמצוה אשר כתוב בתורה להדי' דנתחייבו מיד כשבאו לארץ לא יהי' מצוה של תורה כ"א לאחר בנין ירושלים ומלכות ב"ד ובנין בהמ"ק כפ"מ שנראה מד' הצל"ח ולענ"ד ברור הדבר להיפך דמיד כשבאו לא"י נתחייבו בברכת הארץ