כלי חמדה דברים קד

ונאסרה מיד ומומר זה שזכה בה חוששין לחומרא דדינו כישראל ושוב א"ל ביטל וא"כ ה"ה באותו מומר אם עשה ע"ז והיא ברשותו ל"ש ממ"נ וגם טעם כ"ת ל"ש בזה כיון דאמרינן דעתה א"ל ביטל משום דזכה בה ישראל דחיישינן דילמא הרהר תשובה וה"ה ע"ז של ישראל וא"כ במומר שעשה ע"ז והי' ברשותו ומת כבר נאסרה בהנאה ואין לה ביטל ואין נפ"מ כלל בין ע"ז מומר לע"ז של ישראל אלא אם לא זכה בה ובכה"ג באמת אין היורשים יורשים אותה ומהני ביטל לכ"ע הכלל שד' כ"ת אינן מעלין ארוכה לד' מרנא זצלה"ה וכ"כ מה שיש בו די מה שיש להעיר בענין זה והבאתי מרבינו מנוח ומהמאירי ז"ל דנראה מוכרח מדבריהם דעכ"פ במשמשין ס"ל כן וא"כ יש לקיים ד' הרב ז"ל בפשיטות

ובעיקר ד' כ"ת במה שהעיר מד' הרמב"ן ז"ל פ' וישלח הנה ברור הדבר דהרמב"ן לשיטתו כמו"ש הריטב"א בשמו במס' ע"ז ד' י"ב ועיי"ש ועי' בת' עטרת חכמים להגר"ב פרענקיל ז"ל ס' שהאריך לברר הד' וכבר הארכתי בזה יותר מדאי ע"כ אקצר ואו"ש מאדה"ש

ב) שם ח' י' ואכלת ושבעת וברכת וגו' על הארץ הטובה וגו'

הנה במצוה זו כתבתי בהרבה מקומות לברר כמה עקרים ושרשים ולתועלת התלמודים אסדר הד' בזה בפ"מ שהם כתובים בחדושינו

(א) וזה יצא ראשונה מ"ש בח' ברכות ד' כ' ע"ב בפלוגתת רש"י ותוס' בסברא דלא יהי' נשים חייבות בברהמ"ז דרך דרוש ויען דאתי' מדרשא חביבא לי ואקדמה ברישא. הנה דעת רש"י ז"ל דכיון דנשים לא נטלו חלק בארץ לכן מסברא דלא יהי' חייבות בברהמ"ז ובתוס' תמהו ע"ז דא"כ כהנים ולוים נמי תבעי' שהרי לא נטלו חלק בארץ ולכן כתבו התוס' דשאלת הגמ' מפני דל"ש בברית ותורה ולא מצי אמר ברית ותורה ואמרינן לקמן דלא יצא יד"ח עיי"ש ומה שנלענ"ד בדעת רש"י ז"ל ונקדים לפרש ד' הגמ' משה תיקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם המן וצ"ע הכוונה "בשעה" שירד להם המן לכן נראה דעיקר ענין ברהמ"ז שנצטוו עלי' ישראל ונצטוו עלי' בעת ביאתם לארץ כמפורש בתוה"ק הוא שאנו מברכים ומשבחים להשי"ת על שהוא בטובו משגיח עלינו ונותן לנו פרנסתינו ואינו מניח אותנו תחת הטבע רק כמו אב רחמן שמשגיח בעצמו על בניו ונותן להם לחם לאכול ובגד ללבוש וכמו שביקש יעקב אבינו ע"ה אם יהי' וגו' ונתן לי לחם לאכול וגו' דהיינו שהקב"ה בעצמו יתן לו לחם לאכול ובגד ללבוש וזה הענין אשר אמרה התוה"ק באהבת הגר כי ד' אוהב את הגר לתת לו לחם ושמלה דהיינו מפני שבא לחסות תחת כנפי השכינה השי"ת לוקחו תחת כנפיו ונותן לו לחם ושמלה ולכן כשבאו ישראל לא"י שהוא ארץ אשר עיני ד' אלקך בה וההשפעה הוא מהשי"ת לבדו בלי שום אמצעי ומשטרי הטבע נצטוו לברך ברהמ"ז וזה הפירוש משה תיקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם המן וראו עין בעין שהשי"ת נותן להם פרנסתם מדי יום ביומו אז תיקון להם ברכת הזן להאמין שכל המזונות לישראל אע"פ שנדמה להם שהוא ע"פ דרך הטבע הכל מיד הקב"ה בעצמו ובהשגחתו ומעתה נראה דזה כוונת רש"י ז"ל דנשים לפי שלא נטלו חלק בארץ והטעם כמו"ש המפרשים דאשה אין השפעתה ישר מהשי"ת אלא או מאב או מבעל ומהאי טעמא כתבו המפרשים דפטורה ממצ"ע