כלי חמדה דברים קג

נכרי וכשיתחיל העכו"ם לשרפו יתבטל ולא יהי' צריך שריפה כלל א"כ ממילא אינו כתותי מכ"ש וזה נכון בסברא

אמנם עיקר הדבר דא"א לשרפו ביו"ט ע"י ישראל ולקיים המצוה כהלכתה יש לעי' כיון דהוי מקלקל בהבערה ואין לומר דהוי תיקון מצוה ז"א דנראה דתיקון מצוה לא הוה אלא אם הוא מצוה מוכרחת דא"א בלא"ה כגון שריפת נותר וביעור חמץ וכיו"ב משא"כ הכא כיון דאפשר ע"י ביטול עכו"ם ואז יהי' מותר בהנאה וא"כ שוב הוי מקלקל גמור אך רבא לשיטתו דס"ל הלכה כר"ש במלאכה. שאצל"ג דפטור וא"כ ממילא מוכרח דס"ל מקלקל בהבערה חייב וא"כ שפיר ס"ל דיוצא בו אפי' קודם ביטול דל"ש כתותי מכ"ש כיון דביו"ט א"א לשרפו ואי דאפשר ע"י נכרי שוב כשהתחיל לשרפו נתבטל ושוב א"צ שריפה ול"ש כתותי מכ"ש משא"כ ר"ל ס"ל מקלקל בהבערה פטור א"כ שפיר אבעי' לי' באשירה שבטלה דקודם ביטול א"י מטעם דכמות שהוא עומד לשרוף גם ביו"ט ע"י ישראל כיון דהוי מקלקל בהבערה ולא הוי תיקון מצוה כיון דאפשר ע"י ביטול וכיון דא"א להיות מותר כמות שהוא שוב אמרינן כתותי ושפיר אבעי' לי' באשירה שבטלו אם יש דחוי ויש עוד כמה דרכים לפני עפ"י סגנון זה לת' קו' הנ"ל בדרך פלפול ואין רצוני להאריך בו כי עיקר היסוד שכ' כת"ה שי' לדמות ענין זה לד' הרמב"ן ז"ל בצוה"ג הוא רחוק כרחוק מזרח ממערב דהתם כמות שהוא לא יכול לחיות וימות מעצמו אפי' אם יעשה לו כל רפואות שבעולם ואם רצונינו שיחי' צריך לחתוך האבר ממנו שפיר כתב הרמב"ן ז"ל דכמות שהוא הרי הוא טריפה משא"כ בנ"ד דכמות שהוא ה"ה שלם ויהי' שלם לעולם רק דאמרת דצריך שיעשה פעולה לשרפו ע"ז אמרינן דפעולה זו אינה מוכרחת דיש לעשות פעולה לשבור ממנו קצת ולא יהי' צריך לשרפו וא"כ אינו עומד לשרוף וממילא יש לו חשיבות ויש לו שיעור וז"ב ופשוט ובאמת אני מתפלא שעפ"ד לא הי' צריך להביא ממרחק לחמו דלר"ל ל"מ ביטול באמירה משום דלא אתא דיבור ומבטל מעשה דהרי מבואר בירושלמי שם במקומו דר"ל ס"ל דלכן ע"ז של ישראל נאסרה מיד משום דבודאי עבד לה עכו"ם א"כ מבואר דלר"ל אין האיסור משום הזמנה אלא משום עבודה וא"כ הוי מעשה גמור וא"כ לר"ל ליכא למימר כלל דענין ביטול תלי' בזה אי נאסרה משעת הזמנה או משעה שעבדה ויש לפלפל הרבה בזה ואכ"מ אמנם אם נניח כל זה עיקר חידוש דינו דכ"ת דבישראל מומר שעשה ע"ז נהי דנאסרה מיד מ"מ ביטול מהני מכח ממ"נ כמו"ש המשנ"ח או מטעם כיון דעדיין לא עבד לה מהני ביטול. נלענ"ד דז"א אלא בשאינה שלו אבל אם הע"ז הוא שלו בעצם נראה דנאסרה ואין לה ביטול דהנה הענין שנותנין על המומר שני החומרות חומרא דנכרי וחומרא דישראל נראה דהוא מטעם שכ' הג' בעל התומים זצלה"ה דרשעים מלאים חרטות ויש תמיד חשש שמא הרהר תשובה ונעשה ישראל כשר ולזאת יש עליו חומר שבשניהם והא דכ' המשנ"ח לדין בו תורת ממ"נ היינו אם עשה ע"ז ולא נתכוין לזכות בה דאז שפיר מהני ביטול ממ"נ דאם הוא ישראל הרי לא נאסרה ואם הי' בשעת עשי' מומר ודינו כנכרי שוב מהני עתה בה ביטול משא"כ אם הוא גם אחר העשי' ברשותו וזכה בה שוב ל"מ ביטול דליכא ממ"נ דדילמא עתה הרהר תשובה וה"ה ע"ז של נכרי שהיא ברשות ישראל דל"מ ביטול והרי ברור הדבר דאם מומר עשה ע"ז וזכה בה מומר אחר דל"מ ביטול דל"ש בזה ממ"נ דאמרינן דמומר שעשאה דינו כנכרי