כלי חמדה בראשית צט

עכו"ם שעובדין לה בשיתוף וכיון דלא הי' בה איסור עבודה לעכו"ם ממילא דמותרת להם בהנאה ג"כ

ומעתה י"ל דהכא דמפורש בתוה"ק דיעקב אבינו אמר לבניו הסירו אלקי הנכר מקרבכם היינו שהיו עכו"ם גמורות ושפיר אסור בהנאה גם לב"נ או י"ל בפשיטות עפמ"ש במק"א דזה ודאי דאברהם אבינו ובניו מיום שאמר לו הקב"ה צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל והי' מושגח לגמרי מקב"ה וכן בניו אחריו בודאי היו אסורים גם בשיתוף עכו"ם בלי שום ספק ולכן להם אסור בהנאה כל מיני עכו"ם אך כ"ז רק לפלפולא אמנם לקושטא דמילתא נראה ברור דעכו"ם מותרת בהנאה לב"נ וכן מוכרח מהא דמייתי הגמ' שם הברייתא דישראל ונכרי שירשו את אביהם הנכרי ולא מפליג כלל אם היא עכו"ם הנאסרת בשיתוף או לא משמע דכללא הוא דעל הנאת עכו"ם אין ב"נ מצווה וגם מהא דמייתי הגמ' ראי' דאין עכו"ם תופסת דמי' ביד עכו"ם מרבה ב"א וכן שאר הראיות מוכרח דליכא שום הבדל בזה בב"נ בלענין הנאת עכו"ם דאל"כ הרי יש לחלק דהא דאינה תופסת דמי' היינו דוקא היכא דמותר בהנאה לב"נ כגון דמותרת לו בעבודה ג"כ וא"כ אצלו אינה כו"ם כלל ול"ש שיתפוס דמי' ולכן גם לישראל מותר משא"כ עכו"ם גמורה שאסורה לו תופסת דמי' ג"כ אלא וודאי דזה אינו ואין שום חילוק דב"נ מותר ליהנות מעכו"ם

ובאמת כשנדקדק היטב בלשון הרמב"ן ז"ל נראה שלא הי' קשה לו כלל על בני יעקב שלקחו את העכו"ם עמהם ליהנות בהם רק על יעקב אבינו הי' קשה לו כיון דרצה להחמיר בכל דיני ישראל שלא ליהנות מעכו"ם א"כ שוב הי' לו להחמיר כדין לגמרי וע"ז תירץ הרמב"ן ז"ל דבאמת גם בני יעקב התנהגו בדיני ישראל בזה ובטלו מקודם שזכו בהם רק יעקב אבינו חשש לטהרת הקודש שלא יהי' שום שמץ עכו"ם ברשותו. וז"ב לענ"ד בכוונת הרמב"ן ז"ל

ובעיקר קושית הרמב"ן ז"ל עי באוה"ח ז"ל שכתב שחשש על הביטול שביטלו נשי שכם ונשים דינם כקטנים וא"י לבטל והוא דבר חדש לדינא. אמנם לענ"ד נראה להעיר בדבר חדש מאוד דהנה כבר כתבו המפורשים הא דהרגו אותם בני יעקב אע"ג דנתגיירו וח"ו לומר שהכל הי' בערמה ותירצו שיעקב אבינו ע"ה אמר אם תמולו להיות כמונו היינו במילה לשם יהדות ובאמת אם היו נמולים לשם יהדות כדת לא היו הורגים אותם אבל באמת לא מלו את עצמם אלא להנאתם והיו חייבין מיתה מצד חובל. ומעתה י"ל דיעקב אבינו ע"ה חשש דילמא יש בהם שמלו את עצמם לשם יהדות ופירשו את עצמם מעבוד"ז וא"כ העכו"ם שלהם נעשית ע"א של ישראל ושוב לא מהני בי' ביטול כמבואר בסוגיא הנ"ל דצוה רבה ב"א בשביל זה למכור עכו"ם שלהם קודם שיתגיירו ואין לומר דהא סוף כל סוף כאשר הרגו אותם בני יעקב א"כ אותם שנתגייר) באמת הו"ל בכלל גר שמת ואין לו יורשין והנכסים הוי הפקר וא"כ שוב הי' מהני ביטול של אנשי שכם כיון דעתה אינו עכו"ם של ישראל. ז"א דנראה פשוט דכיון דקיי"ל דעכו"ם של נכרי שזכה בה ישראל ל"מ ביטול שוב לעולם ל"מ ביטול אפי' אם חזר וזכה בה נכרי כיון דנאסרה פעם אחת שוב האיסור לא פקע ול"מ ביטול לעולם ושפיר חשש יעקב על זה דילמא יש בהם עכו"ם כאלו של"מ הביטול ולכן צוה לקבור הכל וזה נכון בס"ד

ה) אמנם כן בעיקר דין זה שכתבנו לדבר פשוט דעכו"ם של עכו"ם שזכה בה ישראל אפי' אם חזרה אח"כ לרשות נכרי ל"מ בה ביטול ראיתי אח"כ שיש בזה פלוגתת הפוסקים והארכתי בזה בתשובתי לכבוד יד"נ הרב הגאון הצדיק מוהר"י זצ"ל האב"ד דפ"ק שעל ידו נתעוררתי בזה ואם אמנם כי מקומה בקונטרס דרך חיים אמנם למען