כלי חמדה בראשית צח

ד) ברמב"ן ז"ל (ל"ה ד') בקרא דויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם וגו' ויטמון אותם יעקב. כתב בזה"ל. ע"א ומשמשי' אינן מן הנקברין אבל צריך שיהי' מפרר וזורה לרוח או מטיל לים. והנראה אלי כי בני יעקב לא לקחו עכו"ם ומשמשי' משכם עד שנתבטלה והותרה להם שהעכו"ם מבטל ע"א בע"כ והנה היא מותרת להם אבל יעקב צוה להסיר אותם לטהרת הקודש שיהיו ראוים לעבוד השם וכו' והי' די להם בקבורה עכ"ל. לכאורה צ"ע דנראה מלשון רבינו ז"ל כי בלא הביטול לא הי' מותר להם ליהנות מעכו"ם וקשה אמאי הא ברור הדבר דנהי דב"נ אסור בעכו"ם היינו רק בעבודת עכו"ם אבל באיסור הנאת עכו"ם אין ב"נ מצווה כמבואר במס' ע"א (דף ס"ד ע"א) בגמ' דאיתא שם הדר יתבי וקמיבעי' להו דמי עכו"ם ביד עכו"ם מהו אמר להו ר"נ מסתברא דמי עכו"ם ביד עכו"ם מותרין מדהני דאתו לקמי' דרבה בר אבהו אמר להו זילו זביני כל מה דאית לכו ותו אתגיירו מ"ט משום דקסבר דמי עכו"ם מותרין מבואר מזה דפשיטא לש"ס דלעכו"ם מותרין הן בהנאה וא"כ מנ"ל לרמב"ן ז"ל שביטלו את הכו"ם משום איסה"נ ולכאורה עלה בדעתי עפמ"ש הצל"ח פסחים בסוגיא דהואיל דהלאו דלא תביא תועבה אל ביתך אינו משום איסור הנאת עכו"ם רק אפי' באינו נהנה כלל אסור להכניס עכו"ם לביתו לקיום וכ"כ במק"א דלפ"ז לדעת הר"מ ז"ל דב"נ נצטוו גם בכל הרחקת עכו"ם כגון עשיית צורת לנוי וכיו"ב י"ל דה"ה בלאו זה נכללין ב"נ וע"ז אינו סתירה מגמ' הנ"ל כיון דמצוה למכרן וכבר הי' ברשותם ואדרבה ע"י המכירה הוציאו את העכו"ם מרשותם ומעתה שפיר הכריח הרמב"ן ז"ל דביטלו מקודם שלקחו לרשותם את הכו"ם מצד הלאו דלא תביא תועבה אל ביתך. איברא דשתי תשובות בדבר. א' דגוף דברי הצל"ח צ"ע ומדברי הר"מ ז"ל בספר המצות מבואר דהוא רק במכניסו ליהנות בו ובב"נ דמותר בהנאה גם הלאו דל"ת תועבה אל ביתך ליכא אצלו וממקומו הוא מוכרע מסוגי' הנ"ל דצוה אותם למוכרם לעכו"ם אחרים ועיי' בתוס' ד"ה זביני כ"מ דאית לכו וקשה א"נ דב"נ מצווה על לאו זה דל"ת תועבה א"כ איך מותרים הם למכור את העכו"ם לעכו"ם אחרים הא בזה שמוכרים לו עוברים על לפני עור לת"מ וב"נ מצווה על לפ"ע ואע"ג דהכא כיון דדעתו לגיורי ודאי מבטלין אותם וא"כ י"ל דאין במכירה גורם איסור להביא תועבה לבית מ"מ ר"נ דרצה למיפשט מזה דדמי עכו"ם ביד עכו"ם מותרין לישראל בהנאה ולא הי' ס"ל דביטלה במכירתן לעכו"ם ואיך הי' ניחא לו הא דהתיר רבה ב"א למוכרם לנכרי הא עוברים על לפנ"ע דב"נ אינו מוזהר על לאו דל"ת תועבה אל ביתך דהוא ג"כ מלאוי דהנאת עכו"ם. ב' מלבד זה לא יתרצו הדברים בפירוש הרמב"ן ז"ל שכתב להדיא דהי' הביטול להתיר להם בהנאה עיין בלשונו הקדוש שהעתקנו ותמצא מבואר כן. ולכאורה עלה בדעתי להעיר בדבר חדש דהנה לכאורה קשה לי לפ"ד התוס' בד"ה זביני כ"מ דאית לכו דעצת רבה ב"א היתה למכור את הכו"ם לעובדי' כדי שישלמו ביוקר וקשה לי הא ב"נ מצווה שלא לעבוד כו"ם וא"כ המוכרה לו עובר משום לפני עור בפרט כשמוכרה לו ביוקר הרי מוכרה לו ויודע שיעבוד לה הלוקח ומה בכך דהוא מבטלה מ"מ עובר על לפנ"ע. דגם ב"נ מוזהר על זה. ודוחק לומר כיון דהנכרי בלא"ה הוא עובד עכו"ם ל"ש לפנ"ע מה"ת ז"א כיון דעכ"פ הוא מוסיף לו כו"ם שיוכל לעבוד לה ולכן נראה לפימ"ש הפוסקים דב"נ אינו מוזהר בשיתוף עכו"ם ויכול לשתף כו"ם ולעשות לזה צורות ולהשתחוות להם אם כוונתו רק לשתף וא"כ י"ל דזה שצוה רבה ב"א למכור הי' רק עכו"ם כאילו שעובדים להם בשיתוף דב"נ אינו מצווה ע"ז וליכא לפנ"ע. ומעתה י"ל דבאמת עכו"ם גמורה שב"נ מוזהר עלי' אסורה בהנאה להם ג"כ כמו דאסרה תוה"ק כל הרחקות לעכו"ם ה"ה דאסרה להם הרחקת הנאת עכו"ם אך הכא כיון דבלא"ה מוכרח שהי'