כלי חמדה בראשית ק

גודל ידידתינו כנודע לכל אנשי עירנו שהי' לי אוהב כאב אמרתי להעתיק בזה פרט הראשון מהתשו' שכתבתי לו על קונטריסו שערך לפני זה זמן רב שנוגע לבירור ענין זה למען יהי' שפתותיו דובבות בקבר ואמת אגיד כי רציתי להזכיר שמו הטוב בספרי ח"א אך מפני שחשבתי שמיד אדפיס חלק הב' לא רציתי לעקור פרט אחד מקונטריסי לקבעו שלא במקומו. אמנם כעת מצוק העתים שאין בידי לכסף מוצא להדפיס ח"ב מספרי אמרתי להזכיר דבריו היקרים מ"ש לי ומה שהשבתי על דבריו ואקוה כי יהי' למליץ טוב בעדי בעולם העליון ותנצב"ה וז"ל שם: כבוד ידיד נפשי הרה"ג אב"ד דפ"ק

למלאות בקשתו עיינתי בדבריו היקרים והנני להשיב חו"ד הקלושה ואבוא על סדר דבריו ואציין באורך להקל על המעיין

א) והנה ר"ד כת"ה בקונטריסו העיר לפי שיטת רש"י סוכה בסוגיא דאוונכרי דרוב עכו"ם גזלי ארעתא מישראל א"כ למה צריך הגמ' לאוקמא (בדף ל"א ע"ב) דהא דקתני במשנה דלולב של אשירה פסול היינו באשירה דמשה לפי דברי הרמב"ן מובא בר"ן מס' עכו"ם פרק השוכר את הפועל דבעבו"ז של ישראל ועבדה עכו"ם דקיי"ל דעשה בה מעשה אסרה מ"מ אינו מועיל ביטול כיון דהוי עבו"ז של ישראל וא"כ לא משכחת בשום פעם ביטול באשירה כיון דסתמא היא עכו"ם של ישראל וא"כ למה צריך הגמ' לומר דמיירי דוקא באשירה דמשה ואיך ס"ל לרבא דלולב של אשירה אם נטל יצא. וכתב לתרץ עפמ"ש התוס' לקמן (דף ל"ב ע"א) דבקציצת הלולב מהדקל נתבטל א"כ כשהנכרי קוצץ הלולב אז נתבטל ואז נעשה מטלטלין ושוב נגזלת והוי ע"ז של עכו"ם ושוב מהני הביטול דאמרי' דהקנין והביטול באין כאחת. אנו תו"ד כת"ה

והנה אם כי דברי חכמה המה ודפח"ח. בכ"ז יש הרבה לעיין בהם בראש מה דאמר מר להקשות משיטת הרמב"ן על רש"י ז"ל ע"ז נוכל לומר אטו גברא אגברא קרמית ונוכל לומר דרש"י ס"ל כשיטת הר"ן ז"ל שחולק על הרמב"ן וס"ל כיון דאא"א דשא"ש אלא ע"ו מעשה אמרינן דכשם דמהני לענין האיסור ה"ה דמהני לענין ביטול שיהי' לענין זה עבו"ז של נכרי עיי"ש. וא"כ לק"מ ואדרבא יתורץ בזה מה דהקשו המפורשים על רש"י ז"ל במשנתינו דעל לולב של עיר הנדחת פי' רש"י הטעם משום דלשריפה קיימו ובלולב של אשירה כתב סתמא אילן שעובדין אותו עכו"ם ובגמ' מפרש טעמא ומסתימת לשונו דאפי' באשירה של עכו"ם פסול מה שמבואר להיפך בסוגיא הנ"ל. אמנם עפ"י הנ"ל י"ל דהי' קשה לרש"י ז"ל כקושית כת"ה דלמה צריך הגמ' לאוקמא באשירה דמשה ת"ל דבכל אשרות ל"מ ביטול מצד דרוב של ישראל הם. אך צ"ל דרבא סובר דאין א"א דבר שא"ש כ"א ע"י מעשה א"כ שייך סברת הר"ן ז"ל דכמו דמהני המעשה לענין האיסור ה"ה דמהני לענין הביטול ולכן מוכרח הגמ' לומר דוקא באשירה דמשה משא"כ למ"ד אדם אוסר דבר שא"ש אפי' בלא מעשה א"כ ל"צ דוקא לומר דמיירי באשירה דמשה כיון דבכל אשירות ל"מ ביטול כיון דרובן של ישראל הן ולכן לא מפרש רש"י במשנה דהיינו דוקא באשירה דמשה כיון דתליא בפלוגתא וזה הערה נכונה

אמנם כ"ז לפלפולא אבל לקושטא דמילתא לא אדע מקום לקושייתו כלל לפי"מ דמסקי התוס' לקמן דבעי דוקא נטעו מתחילה לכך וא"כ בודאי מותרין הפירות וע"כ הכא מיירי בנטעו מתחילה לכך א"כ אפי' אי נימא דהאילן גזול מישראל מ"מ בעת שהי' תלוש הי' נגזל ונעשה של עכו"ם ודינו כעבו"ז של עכו"ם ואי דגזל