כלי חמדה בראשית צה

בעצמו כשאכלו אחשבה לאכילה עיי"ש בפילפולו

אמנם לענ"ד אע"פ שאיני כדאי מ"מ לא אכחד שאין הדברים מובנים לי כיון דהשעה"מ ז"ל כתב בהדיא דדעת הר"מ ז"ל דנבילה וטמאה חדא דינא אית להו דאינו חייב אלא על מה שהוא בשר ממש אבל מה שאינו בשר אע"ג דחזי לאכילה מ"מ אינו חייב עליו מלקות כמו"ש הר"מ ז"ל להדיא בפ"ג מה' מא"ס ה"ו עיי"ש לענין איסור טומאה וסובר הרב שעה"מ ז"ל דה"ה נבילה דחד דינא אית להו ובאמת כן דעת הפרמ"ג ז"ל בסי' פ"א ועוד בכמה דוכתין ומעתה מה מהני סברא דאחשבה בגיד לחייב משום נבילה הא זה ודאי כיון דאמרינן בגיד הנשה עץ בעלמא יש שני סברות לפוטרו מחיוב טומאה ונבילה אחד מפני שאינו ראוי לאכילה דבכה"ג על הבשר ג"כ פטור אם נפסל מאכילה וב' משום שאינו בכלל בשר ואפי' אם הוי ראוי לאכילה כמו ביצים ג"כ אינו חייב משום נבילה וטמאה וא"כ נהי דתורה הקדושה חייבה על אכילת גה"נ ואחשבה זית הגיד לאכילה אבל מזה לא נשמע דהתורה אחשבה זית הגיד שבעצם עץ בעלמא הוא לבשר הבהמה וכיון שכן הרי אע"ג דהוי אכילה לא עדיף מביצים וחלב דאינו חייב עליהם משום נבילה וטמאה וא"כ הדרא לדוכתין הקושיא על הר"מ ז"ל אמאי פסק דאוכל גה"נ של נבילה חייב שתים. ובאמת גם זה קשה קצת דאי נימא דהוא משום דהתורה אחשבה לאכילת גה"נ א"כ אמאי בגה"נ של טמאה א"ח משום טמאה דנהי דלאחר שנתנה תורה ונתחדשה הלכה לאסור טמאה לישראל הותר גיד הנשה מ"מ כיון דקודם מ"ת הי' ג"כ נוהג גיד לדעת הר"מ ז"ל בפירושו לדברי חכמים הא דבסיני נאמר אלא שנכתב במקומו וא"כ בעצם הי' חשוב אכילה ונהי דהיום הותר גיד מחמת איסור טומאה שבו מ"מ איסור טומאה יהי' על גה"נ הזה ובזה יש לפלפל כיון דהר"ם ז"ל ס"ל דלא נאמרו שיעורין לב"נ ולכן מזה שהי' אסור קודם מ"ת אין ראי' דהוי אכילה חשובה דשלא כדרך אכילתן גם כן אסור לב"נ. אך הקושיא הראשונה קשה טובא

לכן נלענ"ד בהקדם לבאר דברי רבינו הגדול הרב המגיד ז"ל פ"ח מה' מאכלות אסורות ה"ה שכתב הר"מ ז"ל בזה"ל האוכל גה"נ מבהמה וחי' הטמאים פטור לפי שאינו נוהג אלא בבהמה שכולה מותרת ואינו כאוכל משאר גופה [כוונת דה"ק לתרץ שעכ"פ יהי' חייב על הגיד משום איסור טומאה] שאין הגידין מכלל הבשר כמו שבארנו וכתב הרב המגיד ז"ל לבאר דברי הר"מ ז"ל במ"ש כמו שבארנו שכוונתו על דבריו לעיל בפ"ד הלכה ח"י שאין מלקות על גידי נבילה וטמאה ומזה למד הגאון בעל שעה"מ ז"ל דנראה דהר"מ ז"ל ס"ל דנבילה וטמאה חד דינא אית להו לענין זה

ולענ"ד נראה ברור דבטמאה אין צריך לבוא לטעם זה כלל משום דאין הגיד ראוי לאכילה כמו"ש הר"מ ז"ל טעם זה בפרק ד' שם רק דאפי' אם נימא דהוי אכילה לענין טמאה מצד דאחשבה רחמנא לאכילה גבי גיד מ"מ אינו חייב משום טמאה לשיטת הר"מ ז"ל דס"ל דאינו חייב על טמאה אלא על בשר אבל מה שאינו בשר אע"ג שהוא ראוי לאכילה א"ח עליו וא"כ בטמאה לדידן דקיי"ל באמת אין בגידין בנו"ט ועץ בעלמא הוא נהי דרחמנא אחשבה לאכילה מ"מ לא מהני סברת אחשבה לחייב עליו משום טמאה. וזה שמדקדק רבינו ז"ל לכתוב שאין הגידין מכלל הבשר כמו שבארנו בפ"ד הח"י דהגידין עצים בעלמא וכיון שכן אע"ג דהתוה"ק אמרה דגה"נ חשוב אכילה אבל בכלל בשר איננו כנלע"ד ברור בדעת הר"מ ז"ל מדלא כתב הכא טעם הפטור מטעם שאינן ראוין לאכילה. ואקוה כי כל מעיין מודה על האמת יודה שזה דעת הר"מ ז"ל. ומעתה נראה ברור דהר"מ ז"ל ס"ל דדוקא בטמאה דינא הכי דנתמעט מבשרם לא תאכלו דדוקא על הבשר לוקה אבל בנבילה דכתיב בתוה"ק