כלי חמדה בראשית צד

דיעקב וא"ש מאוד דלא מתה לאה אלא רחל כיון דרחל נשא אח"כ אע"ג דהי' שתי אחיות וע"כ דיעקב ס"ל דהי' דינו כדין ב"נ והוא מותר בשתי אחיות וא"כ ל"מ גירושין ושוב מתה בענין בל תאחר דבעל. ובאמת יש להמתיק הענין ביותר עפ"מ שנראה לומר דטעמא דירושלמי דס"ל דבב"נ ל"מ הגירושין להפריד אותה מבעלה דהוא כיון דקיי"ל (דנאסרה) דנערה המאורסה אין להם ורק בעולת בעל יש להם מבואר מזה דבהן אין ענין האישות קנין כמו שהוא בישראל רק דהוא ענין חיבור שעיד"ז שנתחברו יחד בביאה עיד"ז נעשין לבשר אחד ונעשית אשתו ועיי' במס' מעילה (דף י"ח ע"א) ת"ר נפש כי תמעול מעל אין מעילה אלא שינוי וכן הוא אומר איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל וכו' יכול פגם ולא נהנה וכו' ובמחובר לקרקע וכו' ת"ל וחטאה נאמר חטא בתרומה ונאמר חטא במעילה מה חטא האמור בתרומה וכו' ובתלוש מן הקרקע וכתב שם בשטמ"ק [הנדפס מחדש בש"ס דפוס ווילנא] דהו"א לרבות מחובר לקרקע כגון שישב על שדה הקדש דומיא דסוטה דמיירי במחובר כמער איש ולויות עכ"ל והנה לכאורה אין דבריו הקדושים מובנים הא בסוטה אמרינן דמועלת מעל בבעלה בזה שזינתה ומה זה שכתב דמיירי במחובר אמנם נראה ברור בכוונת השטמ"ק ז"ל דכיון דקיי"ל דארוסה אינה שותית מקרא מיירי רק בנשואה ובעינן קדמה שכיבת בעל לשכיבת בועל וא"כ הרי זו מחוברת בבעלה ואעפי"כ הוי בכלל מעילה וא"כ יש ללמוד מזה דיש מעילה במחובר ובאמת יש לפלפל בזה דהא הכא אם זינתה הרי הבעל מחויב לגרשה ועומדת להתפרד מבעלה ולכן הוי מעילה ע"פ דברי התוס' ריש זבחים דאשה שזינתה אינו חייב לגרשה ומלבד זה י"ל לפי דעת המהרי"ק ז"ל דאומר מותר ג"כ אסורה לבעלה מצד ומועלה בו מעל הרי איסור נולד מכח מעילה וא"נ דאין מעילה במחובר הרי אינה אסורה כנ"ל ויש לעיין הרבה בזה ואכ"מ עכ"פ מבואר דגם בישראל מיקרי אשה מחוברת לבעלה רק דבישראל כיון דמתיר מיתה וגירושין אינו חיבור גמור רק קנין ונפקע ע"י גט ומיתת הבעל משא"כ בב"נ כיון דאין להם רק בעולת בעל ע"כ דאין הביאה מתורת קנין אלא מתורת חיבור וכיון שכן אין לו פירוד כלל וא"כ א"ש מאוד דבב"נ אשתו מתה בעון בל תאחר והוי בכלל והי' בך חטא ודו"ק היטב בכ"ז כי הדבר נכון בס"ד

ב) הר"מ ז"ל פסק דאוכל גה"נ של נבילה ושל עולה חייב שתים אמנם באוכל גה"נ מבהמה טמאה פסק דפטור לגמרי דגה"נ אינו נאסר בטמאה כיון דבשרו אסור ומצד טמאה ג"כ פטור כיון דאין בגידין בנו"ט ואין הגידין מכלל הבשר ותמהו עליו כל הפוסקים הא כיון דס"ל אב"ג בנו"ט א"כ אמאי מחייב באוכל גה"נ של נבלה ושל עולה משום נבילה ומשום עולה. ועיי' בשעה"מ פ"ח ממא"ס שהאריך בזה לתרץ ותוכן דבריו הקדושים דהר"מ ז"ל ס"ל דוודאי ר"י ס"ל באוכל גידי טמאה ונבילה דלא מיקרי בשר ולא מיחייב משום טומאה ונבילה אלא דוקא באוכל גה"נ של נבילה הוא דס"ל דחייב שתים משום דכיון דרחמנא אחשבה לגה"נ אוכל לעבור עליו באותה אכילה חשיבא נמי אוכל לעבור עליו משום נבלה ומעתה א"ש הא דהר"מ ז"ל פסק דהאוכל גה"נ של טמאה פטור לגמרי כר"ש דהתם משום דאגיד לא מיחייב דבעי בשרו מותר א"כ לא חשיבא אכילה כיון דאין בגידין בנו"ט וליכא טעמא דרחמנא אחשבה לאכילה אלו תוכן דה"ק וכבר השתמשו בסברא זו כל האחרונים אלא שהגאון מנ"ח ז"ל מצוה רפ"א כתב לאותה סברא באופן אחר דלא משום דהתורה אחשבה לאכילה הוי אכילה לענין נבילה ג"כ אלא משום דהוא