כלי חמדה בראשית צו

לא תאכלו כל נבילה פשיטא דכל מה שהוא בתוך הנבילה אע"פ שאינו בכלל בשר כיון שהוא ראוי לאכילה הרי הוא בכלל נבילה. ולפי"ז צדקו מאוד דברי הר"מ ז"ל וכמו"ש השעה"מ בטעמו דהר"מ ז"ל ס"ל דנהי דבאמת אין בגידין בנו"ט מ"מ כיון דתוה"ק אחשבה לגה"נ לאכילה חייב עליו גם משום עולה ונבילה. אך זה דוקא עולה ונבילה דצריך רק שיהי' בר אכילה לחייבא אבל בטמאה דצריך דוקא שיהי' בכלל בשר בזה ל"מ סברת אחשבה. ובאמת הב"ח בקונטרס אחרון ליו"ד סי' פ"ז כתב בהדיא על חלב נבילה דלוקה מה"ת כיון דהוא בכלל נבילה והוי כגופה וכן דעת הלח"מ אמנם הפרמ"ג ז"ל חולק עליו בזה וס"ל דכללא דהכל א"ח מלקיות אלא בבשר ממש ומצאתי שהרב אומר כן הוא רבן של ישראל המרי"ט ז"ל בקרית ספר פ"ד ממא"ס הח"י שהביא על דברי הר"מ ז"ל בהלכה הנ"ל הטעם דממעטינן מבשרם נראה מבואר דס"ל דאין חילוק בין נבילה לטמאה בזה

אמנם לענ"ד מוכח מדברי הר"מ ז"ל להיפך. הן אמת שבעיקר הדין דחלב נבילה י"ל דצדקו ד' הפרמ"ג ז"ל דאינו לוקה ולא מטעמי' דאינו בכלל בשר אלא דאינו בכלל לא תאכלו כל נבילה כיון דחלב הוא משקה ולא אוכל ויש להביא ראי' לזה מהא דמקשינן בגמ' בסוגיא דחזקי' והרי דם. ולא תרצינן כשהותרה. ועיי"ש בתוס' דמפלפלים אי דם בכלל בשר ואמרינן בי' כשהותרה נראה לכאורה מדברי התוס' דאי דם לאו בכלל בשר לא הוי בכלל נבילה דקרא וי"ל דהוא מטעם הנ"ל כיון דאם אינו בכלל בשר אינו בכלל לא תאכל דנבילה משום דהוא משקה וכמ"ש הר"ן ז"ל לענין דם שליל דלא הותר בכלל כל בבהמה תאכלו משום דהוא משקה ולא אוכל. שוב נזכרתי שכבר קדמני בזה בפני יהושע ז"ל שם עיי"ש. ולפי"ז ה"ה חלב נבילה י"ל דאינו בכלל הלאו דנבילה. אמנם בגה"נ נראה פשוט דא"נ דהוא ראוי לאכילה אע"ג דאינו בכלל בשר מ"מ הוי בכלל לאו דנבילה וא"צ שיהי' בו תורת בשר כיון דהוא אוכל. ויש להאריך עוד הרבה בזה וכתבנו בחידושי לסוגיא דחזקי' וכאן אין מקומו להאריך יותר

ב) בפרמ"ג ז"ל כתב לחדש דכמו דס"ל לריו"ח בשילהי פרק גה"נ דבאמה"ח חלקו בחוץ פטורין וברש"י ז"ל כיון דחידוש הוא אין לך בו אלא חידושו ואינו חייב אלא בבת אחת דוקא ולא בכדי אכילת פרס ה"ה בגה"נ למ"ד אין בגידין בנו"ט דהוי כל איסור גה"נ חידוש דעץ בעלמא הוא ואעפ"כ אסרה רחמנא א"כ נראה דה"ה חלקו מבחוץ פטור כיון דלא אכלו כאחת ולענ"ד יש לעיי' בזה דהנה ידוע קושית העולם בהא דאמרינן בגמ' דפטור באמה"ח בכדי א"פ משום דחידוש הוא ואמאי בנבילת עוף טהור אמרינן להיפוך דהו"א כיון דחידוש הוא יהא משמע אפי' ביותר מכא"פ לכן נראה דכוונת רש"י ז"ל דבאמת בחידוש יש סברא לכאן ולכאן אמנם באמה"ח כיון דהי' איסורו נוהג בב"נ ג"כ קודם מתן תורה וקודם מ"ת לא הי' זה השיעור אם לא אכלו כולו כאחת דכזית בכדי א"פ הלל"מ הוא וא"כ אמרינן כיון דבאמה"ח חידוש הוא שישראל יתחייבו בו בצירוף גידין ועצמות וא"כ כיון דיש סברא לכאן ולכאן אוקמה אחזקתי' כמו שהי' קודם מ"ת שלא היו חייבין אלא בב"א. ומעתה זה דוקא באמה"ח אבל בגה"נ למה דקיי"ל דבסיני נאמר אלא שנכתב במקומו וא"כ לא הי' אסור קודם מ"ת לדידן א"כ שוב י"ל כיון דחידוש הוא חייב אף ביותר מכדי א"פ. עכ"פ היכא דהוא כדי א"פ חייב כמו בכל איסורין ורש"י ז"ל לא כתב סברא זו אלא באמה"ח דבזה י"ל מסברא כיון דחידוש הוא לא נתחדש בו הלל"מ דכדי א"פ וה"ה כמות שהי' מעיקרא

איברא דלכאורה יש לדחות לפמ"ש הר"מ ז"ל בפ"ט מהלכות מלכים דלא נתנו שיעורין לב"נ והיו חייבין קודם מ"ת על כ"ש בשר גידין ועצמות מצד